I'm just thinking out loud

כשאני מצלמת אני הבן אדם הכי מאושר בעולם

החיוך שלי נמרח מאוזן עד אוזן

אני רצה מקצה אחד של המגרש לקצה השני

וחוץ מהפריים אני לא רואה שום דבר

לא חושבת על שום דבר

והריגוש הזה

בלראות את התמונה על המסך כמה רגעים אחרי

ולראות שהצלחתי לתפוס את התמונה שרציתי

החיוך הזה יורד כשאני מעלה את התמונות למחשב

והפרפקציוניזם שלי לא מרוצה

הוא לא מרוצה מקו האופק העקום

הוא לא מרוצה מכמות האור שנכנסה למצלמה

הוא לא מרוצה מהחדות

בעיקר מהחדות

וזה, הדבר היחיד שכבר לא בידיים שלי

למדתי מספיק בשביל להגיד את זה בביטחון כמעט מוחלט

אני עושה הכל נכון

מהiso הנמוך לפתיחת הצמצם למהירות

אחיזת המצלמה והפוקוס

יש גבול לכמה אפשר להוציא ממצלמה ישנה יד שנייה

אבל למרות שאני קורעת תתחת

יש דברים שרק כסף יוכל לקנות לי

אני נוהגת לזקוף את הפרפקציוניזם שלי לטובתי

כי זה מה שדוחף אותי להיות טובה יותר

אבל זה גם מפריע לי, כמו שוטר ביקורת שיושב לי קבוע מאחורי הגב

.

יש כל כך הרבה אור בחיים שלי

ובכל זאת חשוך לי

ואני עושה הכי טוב שלי

מהרגישות לאור

לפתיחת הצמצם

למהירות התריס

חשיפה ארוכה

ובכל זאת

רגעי האושר קצרים כל כך

ותופסים פחות מקום מכל השאר

אני אגרום לביצים שלך להיות כחולות

ולא כי אני רעה

אתה יכול לקרוא לי כלבה ובת זונה

אני עדיין אגיד לך לא

כשאעשה את זה, אתה תדע שזה כי אני פאקינג רוצה

אני לא מרצה

לא עוד

אני הופכת חזקה יותר מיום ליום

וההתרסקויות שלי כבר לא מרסקות אותי

אני לא מצפה ממך לשום דבר

אני מצפה ממך לכבד אותי

בכל זמן, בכל סיטואציה

לא משנה כמה אתה חם

אני אגיד לך לא

ואני לא צריכה לתת לך סיבות

הן לא משנות, השריטות

אני אגיד לך לא

ואני ארגיש הכי אמיצה בעולם

כי עם כל הר הפחדים שלי

עם כל הר השריטות הדפיקות

אני לא אהיה עוד קורבן

ואני יודעת, אני יודעת שאני קשה

זה בא בעסקת חבילה

עם מי שאני

אני מותחת את הגבולות עד הסוף

אני לא ברורה ולא החלטית

ויש לי בעיה עם אינטימיות

ולא, אתה לא תגיד לי לא להביא אותך שוב לסיטואציה הזאת

לא הבאתי אותך לשום סיטואציה

הגענו אליה ביחד

ולא, אני לא חייבת לך שום דבר

אני לא חייבת לספק אותך מינית

אני לא חייבת לדאוג שתגמור

ואתה יכול לקלל אותי

תקלל עד מחר

חייתי את הפחדים הכי גדולים שהכרתי

בדימיון שלי, פעם אחר פעם אחר פעם

חייכתי מבחוץ, אבל הבפנים שלי בכה

הסתגרתי בפני כולם

וברגעים קטנים של אושר

פגשתי את עצמי

החזק האמיתי

הדחקתי

זה היה הנירולוג שאמר לי

שהבעיות שינה שלי לא קשורות למוח

הן קשורות לנפש

אובחנתי כפוסט טראומה

הפעם שלפני כן היתה אחת יותר מידי

לזאת כבר אין מספר

ההגדרה שברה אותי

חלקי הפאזל התחברו

רגעי האושר הלכו ופחתו ככל שהעמקתי בטיפול שלי לתוך עצמי

הם חזרו רק עם הכדורים, שלא פתרו את הבעיה לשמה הגעתי

עד שגם הוא הלך, היו לו את כל הסיבות בעולם

אבל דווקא זה היה מה ששבר אותו

וזה שבר אותי

שוב

למיליוני אלפים של רסיסים

זה הציף את הכל מחדש

מהתקפי חרדה לפאשבקים להתפרצויות בכי

והיום

הכל אחר עכשיו

אני עדיין לא ישנה בלילות

אבל כבר לא חולמת סיוטים

אני כבר לא רואה דמויות בזווית של העין

ואני חווה את זה שוב פחות ופחות

אני חייה את החלומות של העזתי לחלום

ואין סביבי הרבה אנשים, אבל המעטים שישנם הם אנשים טובים

ויש לי הכל

ולא טוב לי

פשוט

לא טוב

געגוע

למשהו קרוב

עמוק ומחובר

לתוך הכי עמוק שלי

געגוע

לרגש

שמפעפע

ואין לו אלוהים

אני לא מאמינה בך, אתה שומע?

אני לא מאמינהבך

אני לא צריכה אמונה בשביל למלא את הריק שבי

והריק שבי

הוא שחור ואינסופי

לא משנה כמה צבעים ואור אני זורקת לתוכו

הוא חסר

תחושת משמעות

תחושת ממשות

תחושת

הרגשות שבי סגורים בתוך קופסה מפלסטיק

אפילו לא זכוכית

סתם פלסטיק

עבה וחזק

ועמום

בעיקר, עמום

אולי זה רק עניין של כדורים

ואולי

אולי לא

געגוע

למשהו קרוב

לא רק לאלוהים

שאני ממשיכה להרחיק כל הזמן

גם אלייך

ואליי

דרשתי קרבתך

בכל ליבי קראתיך

זה ריק שלא טמון בעשייה לא טמון בנתינה לא טמון בדברים שעושים לי טוב

זה ריק שמקורו ברעב של הנשמה

אני מתגעגעת אלייך

יפה שלי

אני מתגעגעת אלייך

התוך הכי עמוק שלי

A WAY DOWN WE GO

שיר טיבטי

אני הולכת ברחוב

במדרכה יש בור

אני נופלת

מופתעת

חסרת אונים

מחפשת דרך החוצה

אני מטפסת עם הציפורניים

יוצאת חבולה

עם פנים ששטופות בדמעות ודם וזיעה

אני הולכת שוב באותו הרחוב

הספקתי לשכוח

אני שוב פעם נופלת

מופתעת

לא יודעת

איך

הגעתי לכאן

ולוקח לי נצח

לצאת משם

אני הולכת שוב באותו הרחוב

הפעם אני אהיה חכמה

אבל הרגליים נושאות את עצמן

היישר אל אותו הבור

אני כבר חזקה, אני מכירה את הדרך חזרה

אבל הרגליים שלי בכל זאת לקחו אותי לשם מעצמן

אני צמאה

כל כך צמאה

לחום ואהבה

אני מונעת משם

אני לא רואה שום דבר

אני רואה את הכל

אני רואה ונופלת בכל זאת

אני חסרת אונים

לא אני לא

זו אשמתי אני יודעת

אני לא מוכנה לבחור

אני מחפשת להיאחז

בכל דבר שהידיים מצליחות לתפוס

אני מספיק חכמה 

בשביל לא לתפוס באש

או בקרח

אני נאחזת בדברים אחרים

מוצקים

מחוספסים

קוצניים

והידיים שלי נשרטות

והנשמה, בעיקר הנשמה

בריק שממלא את הכל

לבד לי בפנים

ואין לי מקום ללבד

מרגיש לי בפנים

ואין לי מקום להרגיש

אין לי מקום לעצור

לרגע

להביט בחולשותיי

ולתת להן מקום

שלא ישתלטו את הכל

ויישאבו אותי למטה

יחד איתן

and way down we go

אני לא בוטחת באף אדם

מספיק בשביל להניח את הראש

האדם היחיד שהעזתי 

ממשיך להפנות את הגב

ולא בכוונה

יש לו פשוט נטייה כזאת

ליפול כל הזמן

על הפנים

וגם הוא

לא נותן

לאף אחד

להרים אותו

או לפחות להיות שם

לבד לי

ואין לי זמן

להתעכב על רגשות

עצוב לי

בלי סיבה מוגדרת

עצב כזה פשוט

שתופס את כל החדרים שבלב

ואני מנסה, בחיי

אני מחייכת הרבה

לפעמים באמת, לפעמים קצת פחות

אבל ריק לי בפנים

חסר

זה לא הבחוץ

אני יודעת

זה הבפנים

שעוד לא השלים את עצמו

האני מאמין שלי....

האני מאמין שלי מאמין בעצמו

הוא ימצא את הדרך לעצמו

הוא ימצא את האושר

בדרך שלו

הוא לא יוותר עד שיגיע לשם

האני מאמין שלי שמח בלי סיבות

הוא צוחק לעצמו ומחייך לאנשים ברחוב

הוא מלא אהבה לעולם ולאנשים ולעצמו

בעיקר לעצמו

האני מאמין שלי...

יש לו הרבה כוח

הוא מלא עשייה

סיפוק ויצירה

יש לו מספיק משל עצמו

בשביל לתת לעולם חזרה

האני מאמין שלי

יש לו מלא חלומות

והוא מוצא חלום חדש

על כל אחד שהוא מגשים

הוא צוחק וטוב לו

הוא רוקד  מבפנים

מלא צבעים

עזים כאלה בוהקים

וכשהרגשות ממלאים אותו בפנים

הוא משפריץ אותם החוצה

צבעים על קירות לבנים

אין ריק בתוך הצבעוני הזה

יש לו מלא שקט בפנים

ויש לו חברים

שאוהבים באמת

נמצאים באמת

הוא מרגיש שייך ובטוח

ושמח

בעיקר

שמח