הלב שלה מרגיש לבד
הלב שלה מפחד.
הוא מפחד לחלום,
מפחד לרצות את ההוא שהוא אהב,
או לחלום עם כל מצב אחר חוץ מהלבד הזה.
כי הוא מפחד שזה לא יכול לקרות.
הלב שלה לא רוצה לכאוב.
והיא לא יכולה לתת לה פשוט להיות מאושרת
כי היא מרגישה חייה רק כשהיא כואבת.
היא לא יודעת אם זה הלב או האויב שלו שאמר את זה
היא פשוט לא יודעת.
הלב שלה פגוע מהאנשים הקרים שבעולם,
והמילים של אלה שלא רק גורמות לה לבכות.
הלב שלה הרגיש כמעט טוב אפילו,
עד שההיא שלו התחילה להתקשר,
כשהם הגיעו והיא ידעה שההיא שלו בדרך.
הלב שלה קפא, ניסה להתחבאות.
עד אותו רגע הלב שתק, לא כי השתיקו אותו, אלא כי הוא האמין שזה טוב למי שהוא אוהב
אז הפרצוף מרח חיוך מזוייף והשפתיים מילמלו מילים יפות שזה בסדר
והלב ישב בצד,
אפילו שהוא נורא רצה לצאת
שהוא נורא רצה לומר לו שהיא אוהבת אותו, ככה, במילים האלה ממש,
אבל הוא היה עסוק בלהסביר שהוא כבר קרא, הוא כבר יודע את זה.
אז הלב שלה שתק,
אבל הוא עדיין היה שם.
אבל כשהלב שלה שמע שהוא אהב אותה ושהוא חושב שהוא אוהב אותה גם עכשיו,
הוא הבין שהוא לא באמת. כשאוהבים אין ספק.
והגוש הזה בבטן נסער כשהוא שמע עליה,
כי הוא הרגיש שההיא שלו מרחיקה אותו ממנה.
שאם זאת היא, אז זו בטח לא אני.
וזה לא משנה אם הוא יגיד אחרת.
אז הלב שתק, הוא נתן לשכל לדבר,
אבל אחרי שהיא דיברה והוא שאל אם היא יכולה לתת לו שבוע להחליט
היא שאלה מה ההחלטה קשורה אליה
והוא ענה שהיא זאת שדחפה אותו להחלטה הזאת
הלב שלה התכווץ
הלב שלה ברח
כי הוא הרגיש שמשהו במילים האלה חסר
הלב שלה כעס
על החלטה שלא נאמרה
הוא כעס
כי הוא לא ידע מה לחשוב
וכי המילים שלו לא היו הגיוניות.
אם אתה אוהב אותי אל תגיד שאתה לא רוצה לסיים קשר כי אתה מפחד להיות לבד
אם אתה לא חושב שהקשר איתי נכון לך למה אני צריכה לחכות שבוע כדי לשמוע את זה שוב
הלב שלה מפחד שהוא יערבב בין שני החלטות
להיות איתי או לא להיות איתי זאת היתה ההחלטה,
והמילים שלו בדקו בעיקר מה יהיה כשלא יהיו ביחד,
המילים שלו בלבלו אותה
כי היא לא הבינה איך הם יהיו ביחד אם הוא יהיה איתה,
אז הם לא יהיה ביחד
זה מה שהלב שלה הבין
והלב שלה נפגע מזה שההחלטה הזאת לא יכלה להאמר.
אם אתה צריך להחליט אם אתה איתה או לא זה לא צריך להיות קשור אליי,
זה לא צריך להיות קשור
זה גורם ללב שלה לכעוס על שהוא צריך לחכות לשמוע על החלטה שממילא תפגע בו, כשהוא לא יכול לשמוע את ההחלטה שבאמת נוגעת אליו.
הלב שלה כעס על זה שהוא ישב שם וחפר על מה היא תרגיש כשהוא ילך,
כי השאלה הזאת לא היתה נכונה,
אם אתה הולך אז תגיד את זה, השיקול שלך לא צריך להיות מה אני ירגיש,
ואם אתה נשאר למה אתה חייב להכאיב לי במילים האלה שלך
וכשאני מסבירה לך כמה כאב המילים שלך גורמות לי, אתה פשוט עונה שקראת את זה.
אה, נחמד.
סליחה שאני כאן, אני רואה שאתה מסתדר מצוין.
יש דברים שאני פשוט צריכה להגיד, גם אם אתה יודע אותם.
ואם ההחלטה היא ללכת,
וההחלטה היחידה שנותרת היא אם להיות איתה או לא
תרשה לי לכאוב
אל תכריח אותי בשאלות האלה שלך למרוח חיוך ולומר שאני אהיה בסדר.
תרשה לי לכאוב תרשה לי לפחד לחלום תרשה לי לפחד לרצות.
היא רוצה שיהיה לו טוב,
אבל לא מוכנה שישחקו לה בלב.
הלב שלה מאוד אגואיסט.
הוא מוכן להקריב המון, הוא מוכן לשבת בצד ולשתוק ולשקר ולומר לך אחרת כדי שיהיה לך טוב
אבל הלב שלה עדיין פגוע
הוא מאוכזב ממך
על שיש לך התלבטות אם להיות עם מישהי שאתה לא אוהב
הוא מאוכזב, אפילו שאין לו רשות להרגיש, ובטח שלא לצפות למשהו.
הלב שלה מאוכזב מזה שאתה מסוגל לשקר את עצמך,
לשקר את הלב שלך.
וכשההיא התקרבה הלב שלה ברח
הוא מפחד
מפחד לחלום מפחד לרצות לצאת
היא לא יודעת אם יכולה להקפיא את הרגשות לשבוע
בלי שייחנקו, ייקברו עמוק מכדי שיוכלו לקום לתחייה,
היא אפילו לא יכולה לבדוק אם הלב שלה עדיין באמת ורוצה
כי הלב שלה מפחד לרצות.
הלב שלה רוצה לברוח,
הוא מפחד לשמוע את הלא מבלי שיהיה מוכן
כי הלב שלה שמע יותר מידי על הלא, והדבר היחיד שגרם לו לשבת בשקט היה הרצון שיהיה לו טוב
שיהיה לו טוב, לא להוא שהוא מנסה להעמיד פנים שהוא, לרגשות שהוא מנסה להדחיק.
ללב שלה יכאב אם הוא יבחר בהיא, במשהי שהוא לא באמת רוצה
והלב שלה פשוט לא יכול להיות שם אם זה יקרה
הוא מתחבא כי הוא מפחד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
