I'm just thinking out loud

זאת סיבה מספיק טובה לשנוא אותו.

ואיך זה שוב קורא לה

טיפשה כ"כ

נאיבית

והיא לא תתן לזה לקרות שוב

היא לא תתן לאף בנאדם להכנס ללב מספיק עמוק כדי לפגוע בה

והיא לא תאמין לאיש

לעולם.

לאף מילה של גבר

לא שוב, לא עוד.

עוד אחד שלא באמת התכוון למה שהוא אמר

ושוב, כמו מטומטמת, היא האמינה למילים שעל שפתיו

היא לא בטחה באף אחד כמו שבטחה בו

באמונה שלמה שהוא לא ייפגע בה

לא כך

אולי פחדה שהיא תיפגע,

אבל מעולם לא חשבה שהוא יעשה לה כזה דבר.

שהוא יפגע בה.

מילים

חסרות משמעות

זה עמד לה על קצה השפתיים כמה פעמים

היא רצתה לומר לו:

יש רק דבר אחד שאתה צריך לעשות כדי לגרום לי לשנוא אותך

זה להיות דומה לבנאדם היחיד בחיים שהצלחתי לשנוא.

טוב,

עשית את זה עכשיו.

והיא עובדת על זה,

עובדת על זה שלמילים האלה תהיה משמעות

שהיא תתכוון לזה שהיא אומרת שהיא תקבור את הילדה ההיא,

המתולתלת הרחפנית ההיא.

היא כבר שונאת אותה,

על כל רגשותיה,

החלומות שלה

תקוות שוא.

והיא תקבור אותה עם כל ההוכחות לכך שאי פעם הרגישה

היא תקבור את הכל כי איש לא ראוי לכך.

גם לא היא. דוקא לא היא.

מילים שקרניות.

היא תחנוק את הרגש,

עד שהיא כבר לא תדע מי היא

ואז כבר לא יהיה בה טעם לחיות

כבר לא יהיה לה איכפת למות

היא צדקה,

אין כזה דבר אהבה.

ובכל זאת היא הצליחה לקווות לכמה רגעים

לא איכפת ה מה הסיבה לכך שעכשיו הוא חושב אחרת

ומה גרם לו לפלוט את אותם מילים ללא מחשבה

המקום שלי פשוט לא בעולם הזה

לא, גם לא איתך.

אז תלך אל מי שעושה לך טוב

ושיהיו לך חיים מאושרים

אין לי עוד מקום.

ולא בשום מקום אחר.

זה סוג של פרדה, של אבל על מישהי שהיא צריכה לקבור בידיים שלה

פרידה מכל התקוות שעוד מנסות לדבר בה בפנים

לקוות שהמילים שלו יוכלו לשנות את זה.

זה פרידה,

מזו שנלחמתי עד היום בשבילה

זו שהפחד לאבד אותה היה הפחד הגדול בחיים שלי

זו פרידה מזאת שלעולם לא אוכל להיות היא.

הבחורה ההיא שבידיים שלך.

שלום.

רגש רך

צובע בה צבעים עזים

היא יכולה להריח את הרוח באוויר

היא יכולה לתפוס את אור הכוכבים

היא יכולה להקפיא את הגשם בעודו באוויר

היא רוצה לאהוב

יותר מכל דבר בעולם,

היא רוצה לאהוב.

וקיים בפנים איזה סוד קטן חבוי נסתר

שמקווה, ממש קצת מקווה,

שזה יהיה הוא.

היא יודעת שאם זה קשה מידי,

אם היא מרגישה שהיא צריכה להאבק בשביל זה,

אז זה לא זה.

היא רוצה שזה יקרה

ולא נראה לה שהוא יודע,

יודע איזה מילים היא מלמלה כל לילה במיטה לפני שהלכה לישון

איזה תפילה נשא ליבה אל אלוהים

היא ביקשה שזה יהיה הוא, שזה ילך איתו,  שיהיה לזה סיכוי.

דברים לא באמת פשוטים כמו שמציגים אותם בסיפורים.

ולכן אי אפשר לספר את הילדה שחורת העיניים הזאת.

היא הולכת יחפה על החול

הרוח מסיטה את שערה

הריח של המלח דבק בעורה

היא פורשת את ידיה אל מול הים

זו תנועה של חופש

אבל בחושך היא פשוט נראית בודדה

היא מרתקת אותי הילדה הזאת,

ואני רוצה להכיר אותה,

אני רוצה לגרום לה לצחוק

אני רוצה לספר לה מה גורם לי לבכות

אני רוצה להיות היא.

למה זה קשה כ"כ לפעמים?

טוב, אני היא, ללא ספק אני היא,

אבל עדיין אין לי קול יפה כמו שלה,

טוב, אז אולי זו האני של העתיד.

כי יום אחד אני אוכל,

כי בפנים אני יודעת שאני אוכל.

כבר לא חשוב לי אם יהיה לי טוב,

אני עושה את מה שנולדתי בשבילו

את מה שאני טובה בו

את מה שאני אוהבת יותר מכל.

היא שוב תתן לדברים לקרות,

זה לא אומר שהיא לא תנסה לדחוף אותם,

אבל אם עומדת הזדמנות בפתח

אל לה להדוף אותה.

הילדה המתולתלת הזאת, אולי היא נערה בעצם,

היא מחבקת את עצמה ורוקדת לבדה על החוף

ואולי היא לא לבד

אולי הוא שם

היא מושיטה אליו ידיים,

מפילה את שניהם אל החוף

נושקת לו

מטביעה בו את רגשותיה

את פחדיה את חששותיה

היא מחבקת את הילד הזה. הגבר הזה.

משהו השתנה בה לבלי שוב,

היא חושבת שהיא אוהבת אותו.

היא לא יודעת מה זה אהבה, ואם זה קיים

אבל אם זה קיים זה בטוח מה שהיא מרגישה

ההתחלה של זה בכל אופן

איך היא תוכל לתת לו ללכת?

הוא לא שלה.

גם לא ליבו.

גבר שיכול להיות עם בחורות אחרות שהוא לא באמת אוהב,

ליבו לא שייך לאף אחת.

והיא לא יודעת אם לספר לו את רגשותיה,

עדיין קיים שם פחד,

לא רחוק בכלל,

להפגע.

לאהוב ולכאוב,

אולי זה ההפך אצלי.

היא פסעה בתוך הפחדים הכי גדולים שלה

הסתכלה לפחד בעיניים

-כלום לא יכול לנצח אותה.

ועמוק בתוך הלילה

היא צורחת שלא ילך

כי בלעדיו הכל יהיה שחור

בלעדיו איך אהיה אני

בלעדייך

Am I good enough for you to love me too?

בלאגן של רגשות

מחשבות

בלאגן בכל מקום

היא הרגישה כ"כ טוב לידו

ולא היה איכפת לה מכלום

ולכמה רגעים זה הרגיש מה שזה לא הרגיש עד עכשיו

וזה המשיך להרגיש טוב עד...

שהוא אמר שכנראה הוא יהיה עם עוד הרבה

הוא יחכה לה, הוא ימשיך לרצות אותה,

והיא תשב שם בצד ותראה אותו מתמזמז עם בחורות אחרות.

עד שהיא תחליט מה היא מרגישה. עד שהיא תגדל.

כן, ברור.

הוא שאל אם היא שונאת אותו,

אולי היא צריכה לשנוא אותו.

אבל לא על זה שהוא נישק אותה,

אלא על המילים המכוערות האלה.

לא הייתי אומרת לו כלום גם אם הוא היה עם מישהי אחרת,

אבל לשמוע את המילים האלה פצע אותי הרבה יותר מידי.

כי אם הוא עבר הלאה ואני משתרכת מאחור זה דבר אחד

אבל אם הוא ממשיך הלאה ויחזור אם רק אגיד, זה לא נותן לי להתקדם.

אני נשארת מאחור, אבל אני בכל זאת זזה עם הזמן,

אני לא אוכל לראות עם בחורות אחרות ולהשאיר את הרגש קיים.

ואני אמשיך לחיות בהאשמה עצמית

בהרגשה שזה תלוי רק בי

שהוא נמצא עם משהי אחרת,

לבינתיים,

וזה תלוי רק בי.

היא לא רוצה את זה בגיל הזה,

והיא מרגישה נקבה כ"כ

מרגישה לבד כ"כ

והיא רוצה לצרוח אל אלוהים:

מה אתה רוצה ממני???

אתה מלמד אותי שזה לא נכון בגיל הזה,

אבל לא נותן לי כוחות להתמודד בלי זה

אתה הורג אותי,

לא, יותר גרוע מזה:

אתה גורם לי להשמיד את עצמי.

והיא פשוט לא יודעת מה לעשות

אין בה עוד כוח לדבר

אין לה כוח לרצות שום דבר

להאבק לנסות להתאמץ להבין להצליח

לאהוב

המילה הזאת פשוט לא נולדה בשבילה.

היא לא מאמינה בזה.

לא באהבה בגיל הזה ולא באהבה בכלל.

זה עצוב

כשאין במה להאמין

אלוהים

אהבה

מוזיקה

אין לי כלום

אני לא מאמינה בעצמי, איך אני אאמין בכל דבר אחר?

אין לה על מי לחלום כשהשמיים נופלים עליה

כשהאור שוב כבה בעיניה

אין לה על מי לחלום כשהיא מרגישה לבד

כשהיא מרגישה קטנה

כשהיא מתגעגעת למשהו

שהיא לא בטוחה אם בכלל חוותה אי פעם

וזה פשוט עצוב

היא רוצה לשנוא את כל העולם

היא רוצה לשנוא אותו

אבל מתחת לזה היא יודעת שהכאב שהוא גורם לה קושר אותה אליו

והיא שונאת את עצמה על זה.

תמיד היא שונאת את עצמה בסוף, מאשימה את עצמה שוב ושוב.

היא רוצה למחוק את כל העולם

היא רוצה למחוק את כל אותם מילים שאנשים זרקו וזורקים לה

היא רוצה למחוק ערכים עקרונות גבולות

היא רוצה להשמיד את הכל

היא רוצה להיות משהו בעולם הזה,

משהו שהוא היא.

היא רוצה להיות יכולה,

להגשים את החלומות שלה בלי להרגיש רע עם זה.

היא רוצה לעמוד על הבמה,

בלי להרגיש לא טובה מספיק

היא רואה את הצל שלה,

דמות אפלה,

עצובה,

היא רואה אותה הולכת על הקצה,

יחפה,

לק שחור מכנסי ג'ינס צמודות

צמידים שחורים על ידיה,

התלתלים מכסים את עיניה הדומעות,

היא רואה אותה הולכת על הקצה,

בלי פחד

בלי הירתעות,

בלי רצון לשום מקום.

והיא שרה

הקול שלה נשמע הרבה יותר טוב ממה שהוא במציאות

והקול הזה גורם לה לחיות יותר

מוזיקה זה דבר ששווה לחיות בשבילו

אם רק היה לה מקום בתוכו

היא צריכה ללמוד לשיר.

פתאום היא יודעת את התשובה,

זה לא משנה אם היא תלך על הלהקה או לא,

היא צריכה לדעת לשיר,

היא צריכה להיות יכולה

כי יבוא הזמן שבו הלימודים כבר לא יהיו על הפרק

ומוזיקה זה היעוד שלה

זה מה שהיא נולדה בשבילו

זה מה שמרחיק את הדמות ההיא מן הקצה אל הגיטרה

זה מה שגורם לדמות ההיא לנגב את הדמעות ולחייך.

ריק 

עצוב

לבד

בוכה

אבל רק מבפנים

כלום לא יכול לצאת החוצה

להשתחרר

היא לא יודעת מה יש לה

מה מרגישה

מה חושבת

מה צריכה

על מה היא רוצה לבכות 

שם מתחת לשמיכה

אבל פשוט  ל א  מצליחה

למה זה עדיין מרגיש לבד

אם היא בחרה בזה

היא לא צריכה להתגבר על זה?

היא כבר לא בטוחה אם היא יכולה.

זה היה אמור לעזוב

לעבור מזמן

אבל זה מחמיר

וכבר אין לה איך להתמודד עם זה

וכבר מאוחר מידי בשביל ללכת על זה לאט

היא צריכה חזק מידי

הרבה

בצורה נואשת

היא צריכה חיבוק ארוך ממישהו

חיבוק ארוך

חזק

קרוב ללב

שייתן לה זמן להזכר מי היא הייתה

מה היא רצתה להיות פעם

כי היא כבר לא יודעת מה היא עכשיו

חיבוק ארוך,

כמה רגעים בהם תוכל לשכוח

לשכוח מהכל

מכל מה שלמדה

כל מה שהתגלה כלא נכון

כל מה שחונק אותה

סוגר עליה

הכל סוגר עליי

והיא רוצה לצעוק,

היא רוצה לצעוק למישהו

היא רוצה לצעוק לאלוהים

ולהאמין שהוא שומע

אבל היא לא בטוחה בזה בכלל

ונמאס לה לטחון שוב ושוב

את אותו קמח מעופש

שוב להרים מבט לשמיים

בתקווה קלושה

אם בכלל

שלמישהו שם למעלה יהיה איכפת

נמאס לי לקרוא לו

ולהרגיש את החלל הריק הזה בפנים

את האכזבה

כשאתה מאמין במישהו

זקוק לו

והוא לא בא

הוא לא בא.

ואם הואא לא בא

אז מי כן יבוא?

אם על אלוהים אי אפשר לסמוך

אז על מי כן?

אני כ"כ באוויר

כ"כ תלושה

וזה כואב

כל העולם שחייתי בתוכו 

מתפוצץ לי מול העיניים

יש לה דמעות בעיניים

אבל הם פשוט לא זולגות

לא יכולות לצאת החוצה

להשתחרר

ולכמה רגעים

לכמה רגעים היא האמינה

שהיא יכולה להיות מאושרת

שהיא עוד תזכה לאהוב

שיש לזה עתיד

שיש לזה תקווה

שיש כזה דבר אהבה

.

.

.

היא פשוט לא יודעת להרגיש את זה 

רק דברים רעים היא מרגישה 

רק את הכאב

את העצב

את הבדידות

רק אותם היא מכירה

ואולי קצת געגוע

היא רוצה מישהו

בידיעה מלאה שאין אף בנאדם בעולם שיכול לענות לזה

שאין אף בנאדם בעולם שנועד בשבילה

היא לא יודעת לאהוב.

לא, היא לא.

תמיד יישאר שם את אותו סימן שאלה

וזה תמיד ייהרס,

אם לא על ידו,

אז על ידה.

בין שני עולמות

כשכל מה שאתה מאמין בו מתפוצץ

כשכל מה שגדלת עליו קורס

כשכל מה שגרם לך להמשיך במאבק הזה לחיים טובים יותר

-נעלם.

כשאתה רואה את החלומות שלך מול העיניים,

אבל אתה לא יכול להגשים אותם,

כי אתה בין שני עולמות.

היא פוסעת בדרכים שהלכו בה הרבה לפניה

מנסה לסלול לה נתיב משלה

למצוא דבר להאמין בו

להתלות

לקוות

היא פוסעת, מחפשת את כל שאיבדה

לחמוק מן השאלות הנוקבות של האנשים סביבה

הם לא יכולים להבין, גם אילו היו רוצים.

הם אומרים לה, יש תשובה לכל שאלה,

לא מבינים,

שדווקא התשובות הם הבעיה.

בין שני עולמות,

בין דתיים לחילוניים

לא יודעת במה מאמינה

ובמה לא

משהו נשבר, משהו נסדק

היא יושבת בבר החנוק, והוא שואל אותה למה היא בחרא,

קשה לה לשמוע אותו בגלל המוזיקה,

זה לא משהו שאפשר להביע במילים,

אבל הוא לא מקבל את זה, הוא מתעקש.

היא מציעה שיזמין אותה פשוט לרקוד וישתוק.

אבל הוא מתעקש.

היא מספרת לו על הלהקה שהציעה לה לשיר איתם,

על ההרגשה הזאת השלמה פתאום,

לשבת בחדר הקטן הזה ולהרגיש את הבס ברצפה את קצב פעימות הלב לפי התופים,

ולשיר את השירים שלי,

חלום ישן שהיה קבור עד היום במגירה.

והוא מנסה להבין, "נו, אז מה הבעיה?"

"הלימודים.."

היא עונה,

והוא אומר לה לעבור לביצפר שבו היא תוכל להגשים את מה שהיא רוצה

"איפה כל הבנות פה לומדות?"

"מה אני נראית לך, פרכה כמוהם?"

...

"מה, ורק בגלל זה את בחרא כזה?"

ואיך היא תסביר לו?

הוא הרי ממילא לא יכול להבין.

זה הרבה יותר מזה.

זה בין שני עולמות

והיא שם לבד, לגמרי לבד

חצויה בין עצמה

לא יודעת במה לבחור

לאן ללכת

לאן שמושך אותה ליבה

או לאן שהשכל מורה?

לאסוף את הדברים שהם שלי

ואל תפסיקו בגללי

יכוך להיות שזו הרוח

שתיקח אותי לאן שהיא תלך

אולי רוצה שאחייך

ומי יודע כמה הסתובבתי

בעולם שלא נתן לי כוח

בין קירות שלא נתנו לנשום

כ"כ הרבה ללכת 

והעולם אליו אני נמשכת

מזכיר לי שתמיד הייתי קצת אחרת

כ"כ הרבה ללכת

והמקום אליו אני נמשכת

יהיה מקום שבו השמש תעלה רק בשבילי

לחפש את הטעם הנכון

לגלגל על הלשון

והמתוק הזה הוא כל מה שנראה

כמוזר ולא וברור

כלתקן את השבור

ולדעת שכמעט הגעתי

האמת שלי גם היא תגיע

עם הזמן אני יבין הכל

כ"כ הרבה ללכת

והעולם אליו אני נמשכת

מזכיר לי שתמיד הייתי קצת אחרת

כ"כ הרבה ללכת

והמקום אליו אני נמשכת

יהיה מקום שבו השמש תעלה רק בשבילי.

***

הוא יושב שם ושואל "מה יש?"

והיא רוצה לומר שזה פשוט מרגיש קצת לבד

שלא באמת טוב לה לבד

שהיא פשוט צריכה חיבוק

אבל היא לא יכולה לסמוך עליו

לא רוצה להתקרב אליו

גברים הם עם,

והוא מכולם, נראה לה אחד שכדאי להתרחק ממנו.

"זה קשור ליאיר?"

הוא רואה את המבט שלה נופל, היא לא באמת שמעה מה הוא שאל, פשוט היא מיואשת מכל השאלות הצולבות האלה

"נגעתי בדיוק בנקודה, הא?"

לא. הוא לא נגע, היא אפילו לא חשבה עליו עוד לאותו רגע.

"לא, זה סתם כואב לשבור למישהו ת'לב"

"הוא שבר לך את הלב?"

לא, אני שברתי לו"

"אבל זה מה שהיית צריכה לעשות, הרי לא הייתי ממשיכה לצאת איתו רק בגלל זה, נכון?"

הוא לא באמת יכול להבין, והיא יודעת,

תעזוב, באמת.

באמת שהצלחתי להעמיד פנים מצוין עד ששמת לב,

באמת שאתה היחיד שראה שמשו לא בסדר,

אני יעבור את זה,

אין שום דבר ספיציפי

החיים שלי וורודים.

הם וורודים,

רק שאין לה מקום בהם.

היא נמצאת באמצע.

לא שייכת לשום מקום,

מעולם לא היתה.

מפה קוראים לה "דוסית"

ושם קוראים לה "פרכה"

ושתיהם היא לא,

ולאף צד היא לא יכול להשתייך.

איך הבעות משתנות

איך אנשים  משתנים

איך חיוך פתאום נעלם

איך אותם מילים יפות "תמיד נהיה כאן בשבילך"

איך הכל נעלם,

כאילו "את כבר לא שייכת אלינו.

לא חלק מאיתנו"

פשוט מוחקים אותי.

ואני, אני לא יודעת היכן אני

ולאן אני רוצה ללכת,

לא יודעת אם לזרוק את כל אותם העקרונות 

את כל ההרגלים

דברים שגדלתי עליהם

גדלתי על זה שזה אסור,על מה שטוב ומה שרע

ואני,

איך אוכל למחוק את הכל?

היא לא נמשכת לעולם אחר מזה שגדלה עליו כי הוא קורץ יותר, אלא כי העולם בו גדלה לא נראה נכון בעיניה.

היא ניסתה לשתף חברה טובה שלה במה שעובר עליה,

וזו ישר התחילה בטיעונים מוחצים

ועניתי לה שזה הרבה יותר משאלות,

הרבה יותר ממשבר זמני,

זאת הסתכלות אחרת

לימדו אותנו מגיל 0 שאלוהים רק מחכה לתפילות שלנו,

את רואה את זה כ"אלוהים מתגעגע לתפילות שלי" כי זה מה שחינכו אותך

אני רואה את זה כ"אלוהים רוצה להרגיש שהוא שולט, ולכן הוא זקוק לתפילות שלי".

"אז ההסתכלות שלך מוטעית."

למה, כי היא שונה משלך?

איך הרצפה נשמטת לה מתחת לרגליים,

לא מוצאת לה מקום,

לא מוצאת לי מקום לעצמי.