לפרוק את הכל
להוציא את זה החוצה
לא לתת לרעל לחלחל לי לבפנים
ולכתוב את כל הסימני שאלה שנימצאים שם בפנים
כל הלמה וכמה ואיך
כל החרטות
עצב
עם פחות כאב ובדידות.
אני חושבת שטוב לי.
מתחת להכל, גם כשהמצב קשה,
אני נשארת יציבה.
אני בוכה הרבה יותר
וזה רק הופך את זה לטוב יותר
כי יש הרבה פחות שחנוק שם בפנים
זה נכון שלפעמים זה מרגיש כאילו: בשביל לנסות אם זה גם ככה לא עוזר,
אבל אחרי הכל, לבכות זה תמיד יותר טוב מלהשאיר את הדמעות בפנים.
כן, קשה לי.
אמא, אחות, משפחה
סימבה,
ידידים,
אולי גם חברות,
והרבה לימודים. הרבה יותר מידי.
ואין לי מוזות בחודשים האחרונים
מאז שהלכת
כל השירים דומים לך
הכל מזכיר לי אותך
או לא מספיק טוב לי.
כאילו יושב שם משו בפנים שלא יכול לצאת
שאין איך לבטאות אותו במילים.
הוא הביט לה בעיניים, מלטף את פניה
הרוח שרקה מעליהם,
והיא, לא מרגישה דבר.
רק את הידיים שלו,
את הלב שלו קרוב אליה
רק את שפתיו הרכות,
נוגעות לא נוגעות בה.
והיא שואלת אותו למה
למה לא יכולת לתת לזה סיכוי
לתת לזה לקרות
למה לא שמעת, כשניסתי לומר לך?
"כשתתעורר אני כבר לא אהיה פה"
הוא מדבר הרבה מילים של התנצלות
והיא יכולה לראות את הכאב בעיניים שלו
המבט שלו מהפנט אותה
זה נוגע בה, וזה הסיבה היחידה שהיא ממשיכה
מנסה לחלץ מתוכו את זה שאהבה
היא צועקת לו מילים קשות
אם הוא יודע לאהוב בכלל
אם איכפת לו ממישהו
אם יש לו לב שם בפנים
והכאב בעיניים שלו אומר לה שאם היא רק תמשיך לצעוק את זה,
חזק עד שזה יגרום לו לבכות,
אבל הוא לא יבכה.
הוא לא יודע לבכות. ואת זה היא לא אומרת, כי בזה היא בטוחה.
כל השאר זה סימני שאלה.
אבל קצת לפני הסוף,
לפני שהיא צריכה ללכת
היא אומרת לו שיצא מהקליפה הזו של הגבר הזה
"צא כבר!!!"
והוא עונה לה "אני אוהב אותך"
בקלות כזו, שזה הפתיע אותה.
גבותיה התרוממו מעל עינייה הגדולות
הוא הסתכל בה נבוך
"תגיד את זה שוב?"
"אני אוהב אותך"
...
אבל הוא לעולם לא יבוא בשבילה, נכון?
זה תמיד יגמר ב"את יודעת שאני לא יכול לתת לך את מה שאת צריכה"
ניסית? אתה רוצה בכלל?
אתה יודע? אתה יודע לאהוב?
והיא התקשרה אליו,
הוא לא שמע את הדמעות שהיו לה בעיניים
אבל היא ציפתה שהוא יבין שאם היא התקשרה ככה סתם פתאום ומבקשת לראות אותו, עכשיו, אולי היא באמת צריכה אותו.
"לחצי שעה" היא אומרת.
"קפוא בחוץ. אני לא יוצא בקור הזה"
רק אח"כ:
"מה קרה?"
"לא משנה."
והוא מרפה, וזה מכאיב לה עוד יותר.
אחרי 10 דקות היא מתקשרת שוב
והוא לא מרגיש את הקול העצוב הזה בלב
"ואם אני אבוא עד אלייך? אני רק צריכה חיבוק"
"מה קרה?"
"לא משהו שאפשר לומר במילים"
"אני יוצא, אומר לך שלום, וחוזר."
זה פגע בה,
הקור שלו,
חילחל לה לעצמות.
והיא הבינה שהיא לא רוצה אותו, בשום דרך.
נזכרה שוב מי הוא,
בכאב ההוא של פעם,
להיות ליד מי שאתה רוצה ולדעת שהוא לעולם לא יוכל להיות שלך.
להיות עם מי שאתה אוהב, ולדעת שהוא לא יהיה באמת איתך.
הוא לעולם לא יבוא בשבילה,
והידיעה הזאת ניערה אותה.
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=779931&blogcode=12796300
בשביל מה?
בשביל שזה שוב יכאב?
זה מה שהיא אמרה לו שנייה לפני שהשפתיים שלו נגעו בשלה.
...בשביל מה?
בשביל מה היית צריך לגרום לזה לקרות?
הרי ידעת שזה יבלגן אותי,
בשביל מה???
ומה אתה רוצה?
כשאמרת "קחי את זה באיזי"
-למה התכוונת?
מה אתה רוצה שיהיה איתי?
ולמה אתה לא יכול פשוט לבוא ולומר,
פשוט לתת לי להבין,
ואם אתה לא רוצה, למה אתה עוד כאן?
אמרת שתסתובב ולעולם לא תסתכל לאחור, שלא תזכור אותי בכלל,
זה לא משנה אם זה נכון או לא,
זה פגע בי, וזה מה שגרם לי לנגב את הדמעות ולכעוס על עצמי.
כי אתה פשוט תמחק אותי, נכון?
תלך בלי להביט לאחור.
פתאום אתה אומר" אני לא ניסיתי להמשיך הלאה."
והרגשתי כמעט אשמה,
כאילו זה הוא שהרגיש באמת עד עכשיו,
אז למה חתכת את זה?
מה הוא רוצה ממני??
וידיד וותיק,
"אח שלי" אני קוראת לו,
גם הוא בא אליי פתאום עם רגשות,
מדבר על אהבה,
כבר הייתי בסרט דומה איתו,
וחשבתי שזה עבר.
שהוא מצא לא את הבחורה שהוא אוהב, שהוא כבר לא רוצה אותי יותר מזה,
ופתאום הוא שוב בא,
וזה מערער אותי.
זה קשה לי,
ואין לי איש שאני יכולה לשתף אותו בכל זה,
אני רוצה לשתף מישהו בהכל,
כי זה הכל תלוי אחד בשני
כי זה הכל ביחד מה שגורם להתפרקות שלי,
ואין עם מי.
אלה ששם, בעיקר לא יבינו.
אני לא מרגישה את הבדידות ההיא של פעם, אולי כי אני מוקפת באנשים שמרעיפים עליי המון,
ובכל זאת,
באיזשהו מקום,
אני בכל זאת נשארת כאן אני.
בלעדייך.
לא תכננתי שזה יהיה כך. לא חלמתי שהוא מרגיש אליי משו, לא חשבתי שהוא גם הרגיש אי פעם.
תכננתי לבוא לדבר בשכל,
ואיכשהו,
כשהעיניים שלי נתקלו בשלך,
וראיתי שם את כל מה שלעולם לא אראה בעיניים של אף אחד אחר,
המילים נאבדו לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
