I'm just thinking out loud

חייתי את הפחדים הכי גדולים שהכרתי

בדימיון שלי, פעם אחר פעם אחר פעם

חייכתי מבחוץ, אבל הבפנים שלי בכה

הסתגרתי בפני כולם

וברגעים קטנים של אושר

פגשתי את עצמי

החזק האמיתי

הדחקתי

זה היה הנירולוג שאמר לי

שהבעיות שינה שלי לא קשורות למוח

הן קשורות לנפש

אובחנתי כפוסט טראומה

הפעם שלפני כן היתה אחת יותר מידי

לזאת כבר אין מספר

ההגדרה שברה אותי

חלקי הפאזל התחברו

רגעי האושר הלכו ופחתו ככל שהעמקתי בטיפול שלי לתוך עצמי

הם חזרו רק עם הכדורים, שלא פתרו את הבעיה לשמה הגעתי

עד שגם הוא הלך, היו לו את כל הסיבות בעולם

אבל דווקא זה היה מה ששבר אותו

וזה שבר אותי

שוב

למיליוני אלפים של רסיסים

זה הציף את הכל מחדש

מהתקפי חרדה לפאשבקים להתפרצויות בכי

והיום

הכל אחר עכשיו

אני עדיין לא ישנה בלילות

אבל כבר לא חולמת סיוטים

אני כבר לא רואה דמויות בזווית של העין

ואני חווה את זה שוב פחות ופחות

אני חייה את החלומות של העזתי לחלום

ואין סביבי הרבה אנשים, אבל המעטים שישנם הם אנשים טובים

ויש לי הכל

ולא טוב לי

פשוט

לא טוב