תני מקום לרגשות שלך ילדה
מותר לך גם לפעמים להניח קצת בצד
את מסכת ה"חזקה"
אל תתבגרי מהר מידי
ארבעה ימים לבד בשטח שינו אותי
הפכתי למחוברת וקשובה יותר לעצמי
מאוזנת יותר
אבל קשה לקחת את הדרך איתך
את הריח של הטבע ומשב הרוח בפנים
את אנרגיית ההישרדות
והשקט בלפגוש את עצמך
בשקט של הטבע
לא בתוך השגרה השואבת, הסוחפת
החזרה היתה קשה
מהחשבון בנק שהתרוקן, לגור שאימצתי
מהחיפושים אחר רכב והצעת העבודה במרחק שעה נסיעה
לא בא לי לדבר על המשפחה
אבל מהכל, זה מה שגרם לי לרצות לארוז שוב את התיק וללכת
לפעמים אני חסרת ביטחון
אבל אני מספיק בטוחה בעצמי בשביל לומר את זה בקול
אני מביאה את עצמי
אני מנווטת את עצמי בתוך המורכבויות שלי טוב יותר
מוצאת את המקום שבו נוח לי להיות
ועוד קצת קשה לי לתת מקום לרגשות
הוא שיתף אתמול, והקשבתי לו באמת
ומתחת לקליפת החזקה שלי ישבה ילדה
שרצתה גם
ואפילו קצת יותר
יותר מלשתף
רציתי להניח ראש
ולהרפות לרגע
יש איזה אפס שמעסיק לי את המחשבות בתקופה האחרונה
ואין בו שום דבר שמצדיק את זה, וזה מעצבן אותי, בחיי
הטיול היה מדהים
קשה אבל מדהים
פגשתי את כוח הרצון שלי
את היכולת לדחוף את עצמי קדימה
את הרצון לוותר
איתגרתי את הגוף שלי
ואת הנפש
הלילה הראשון היה המפחיד מכולם
ישנתי פעם ראשונה בשטח, לבד
למרגלות החרמון
האוויר היה רטוב, והיה כל כך קר
לקח לי שעה להדליק את המדורה הראשונה בחיי
הענפים היו לחים מידי
וכבר התחיל להחשיך
כלב בר התקרב אליי, בביטחון כזה
גירשתי אותו בקול מאיים
והיה בזה משהו מדהים
בליקוט ענפים עם פנס
וארוחה ליד המדורה
באדרנלין להספיק להרים אוהל ולהדליק את האש לפני שהחושך ירד
הפחד מאנשים ובני אדם
והשקט השמימי הזה
לא ישנתי הרבה בלילה הזה
אוהל שתי שכבות, שק"ש -5 מעלות, ביגוד חורפי ושקית חימום
ועדיין, היה לי קר, כל כך קר שהיה לי פיפי כל שעה
אבל זה אוהל, חייבים לצאת לבחוץ בשביל להשתין
(בחיי שקיללתי את אמא טבע שאני אישה ולא יכולה להשתין בבקבוק)
והדאגה לתדלק את האש כל הלילה, שלא יתקרבו אליי בעלי חיים
בבוקר גיליתי שהאוהל שלי רטוב מבפנים, מהלחות והקור של הלילה
היה בזה משהו כיף מספק וממלא, מן עצמאות מרגשת כזאת
של להקים לי מחנה פשוט כי עייפתי, כי נוח לי השקט שבלבד
מאשר החברה במקום מיושב
להקים לי מחנה כי מצאתי מקום נחמד, עם מקור מים ליד
היום השני היה קשה יותר
הכל כבר כאב לי וההליכה לבד הפכה למשעממת
איבדתי את הדרך פעמיים וכבר עמדתי לוותר
עם הדמעות בעיניים, עברו להם שני מטיילים שלא נתתי להם ללכת בלעדיי
גיליתי שהרבה יותר קל ללכת ביחד
וגם הרבה פחות כיף
גיליתי שהגוף שלי מסוגל להרבה יותר ממה שאני חושבת
את הלילה השני לא עשיתי בשטח
הייתי שבורה ומפוחדת
הרמתי טלפון לבחורה זרה שהזמינה אותי אליה
מקלחת, ג'וינט, שני מגשים של פיצה
מזרון ושמיכה מחממת
קמתי חדשה
הלילה השלישי, והאחרון, היה החוויתי המנה מבין כולם
תיכננתי להגיע לחניון לילה מסודר, או ליישוב
אבל איבדתי את עצמי בדרך
הרמתי טלפון לחברה של חברה שגרה ממש קרוב למקום בו הייתי
אבל היא לא ענתה
החושך כבר ירד כמעט לגמרי, ולא היתה לי שום ברירה
הטבע הכריח אותי להיות אמיצה
מצאתי לי מבנה לא מקורה בתוך שמורת טבע
מערת קבורה בשער הרוחות
הדלקתי מדורה תוך 5 דקות (שש!)
והיה לי חמים ונעים
משהו בקירות גרם לי להרגיש בטוח
התעוררתי עם הזריחה, מול נופים מדהימים ופרות במרחק נגיעה
טיילתי עד הצהריים
אחרי שפגשתי בדרך כלב בר נוסף, שחור ומרשים, ותן אמיץ, שהסתכל לי ישר אל תוך העיניים
חברתי אל חבר שנסע למרכז
את הכלב שהיה אצלו באומנה אימצתי כבר יום למחרת
השבועות האחרונים היו מדהימים
מפוזרים בחוויות
תחרות, צילום, טיולים, שינה בשטח
הלוואי שהייתי נוודית
הטבע היה לי לבית
ועם תרמיל ומקל
כלב ועדר עיזים קטן
הייתי מוצאת את השקט בתוך עצמי
כלב כבר יש
גם תרמיל ושתי מקלות
אומץ זה כל מה שצריך
בשביל לגרום לזה לקרות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
