I'm just thinking out loud

ראיתי אותם

את עלובי החיים

אלה שהחיים ממשיכים לירוק עליהם שוב ושוב

והם ממשיכים להיאבק בעקשנות חזרה

ראיתי אותם ולחצתי להם יד

גיליתי כמה קל זה לעשות טוב למישהו אחר

אבל כל מה שהיה בי זו תחושת חשיבות עצמית

כאילו שאני טובה מהם רק כי יש ביכולתי לעזור

הם, שאיבדו כל שהיה להם, או שלא היה להם דבר מעולם

הם, למרות הכל, חייכו מבפנים

יש להם יותר מכל מה שיש לי

הם חזקים, והם יודעים את זה

זה בכלל לא משנה איפה הם נמצאים בגלגל החיים

אם הם טורפים או נטרפים

הם יודעים את זה, ואני לא

אני לא

"אין לך שמחה" הוא אמר לי

הוא ראה מעבר לחיוך הרחב

ואני, הקטנה

לא הצלחתי לראות דבר

מעבר לתחושת החשיבות העצמית שלי