I'm just thinking out loud

"במקום לשאול שאלות, תרפי ותני לתשובות להגיע"

אבל אני לא אראה את התשובות גם אם הן יגיעו

זה הערפל הזה שמערפל לי את הכל

אני כבר לא יודעת לזהות בין נכון לבין טעות

והאמת, שלאט דברים קצת מסתדרים

החיים שלי מקבלים צורה בריאה יותר

- - -

והגשם מטפטף עליי

הוא שוטף את הרחוב

שוטף לי את הלב

מכל מה שמעיק עליי

...

ואני יודעת שאולי מחר

יהיה לי קצת קשה

אבל יהיה מה שיהיה

אני לא אוותר עליי

והכל יהיה בסדר

הכל יהיה בסדר

_____________

האופטימיות הזאת

זה השמירה שלי שלא אפול

כי האדמה רטובה עכשיו

והרבה יותר קל לשקוע

.

הוא אומר שתהום פעורה תחתיי

אני חושבת שאלה הבורות הקטנים בתוך עצמי

אני אעבור אותם, אני יודעת

ואני לא צריכה לבנות גשרים בשביל לעשות את זה

אני אקח לי את הזמן

אני אטעה ואטעם ואלמד 

אני אעשה את זה בדרך שלי

______

זה תהליך שאני חייבת לעבור מול עצמי, אתה מבין?