I'm just thinking out loud

אני תוהה לעצמי...

היו רגעים שבהם זה הרגיש נכון כל כך

ופתאום, פוף, זה נעלם

לאן זה נעלם?

ואיך אני יכולה לסמוך על עצמי אם הרגשות שלי לא אומרים שום דבר??

יש לי כל כך הרבה להוציא...

...

ואני פשוט לא יודעת איך

המועקה הזאת

היא נמצאת בתוכי כל הזמן

לפעמים שקטה לפעמים גועשת

אבל היא נמצאת שם כל הזמן

אני רוקדת במחול שדים

ובדמיון

אני כלואה בתוך קירות זכוכית

דופקת וצורחת

כלואה בתוך קירות זכוכית

אני בתוך מבוך שהוא עצמי

אני עושה טעויות שאחרים צפו מזמן

והזמן קצר כל כך

והוא עובר מהר כל כך 

וזה מרגיש כאילו משהו חשוב מתפספס לי בין האצבעות

ואני מנסה לתפוס אותו

ומנסה ומנסה ומנסה

"בסוף הכל חוזר אליי

...כמו בהתחלה"

אני זזה במעגלים

וכל עיגול שונה מזה שקדם לו

אני לא באותה נקודה

אבל אני זזה במעגלים

אני בתוך מבוך שהוא עצמי