I'm just thinking out loud

גברים הם עם חסר רגשות.

והיא פאקינג אוהבת אותו

אוהבת אותו.

והיא רוצה אותו כאן,

ככה, איך שהוא, בדיוק איך שהוא עכשיו.

למה הוא שכלי כ"כ

למה הוא יכול ואני לא

למה אני כואבת כ"כ

ולמה אני בוכה

כבר לא נשארו לי דמעות

העיניים שורפות לי כבר

והיא ממשיכה לבכות

היא תמיד תרגיש כשכבר לא יהיה לזה סיכוי

והיא פאקינג לא מצליחה להרוג את התקווה

את הרצון שהוא לא יוותר

שהוא ילחם

שהרגשות שלו יהיו לא רק במילים.

מה שטוב בשבילו

הוא עושה מה שטוב בשבילו

זה נכון

כי טוב זה רחוק ממני

אני זה רע.

הוא הדבר יחיד ששווה לחיות בשבילו

אני פשוט לא רוצה להרפות

אני לא רוצה לוותר על זה

לא רוצה לתת לו ללכת.

אני מצטערת, מאמי

אני רוצה שיהיה לך טוב

אני באמת רוצה

אבל אולי יותר חזק מזה אני רוצה אותך איתי.

טיפשה.

היה לך את הכל בידיים, וזו הבעיה שלך.

אבל לא רציתי את זה כך איתו

אני רוצה את זה כמו שזה היה אתמול

לא כמו שזה היה אז

אני רוצה את זה מפוקח יותר

בלי הזבל ההוא בראש שלי

אני רוצה להסתכל לך בעינים ולראות רק אותך

כמו אתמול

מת

הכל מת

אז למה היא עדיין אוהבת אותו?