ריק
עצוב
לבד
בוכה
אבל רק מבפנים
כלום לא יכול לצאת החוצה
להשתחרר
היא לא יודעת מה יש לה
מה מרגישה
מה חושבת
מה צריכה
על מה היא רוצה לבכות
שם מתחת לשמיכה
אבל פשוט ל א מצליחה
למה זה עדיין מרגיש לבד
אם היא בחרה בזה
היא לא צריכה להתגבר על זה?
היא כבר לא בטוחה אם היא יכולה.
זה היה אמור לעזוב
לעבור מזמן
אבל זה מחמיר
וכבר אין לה איך להתמודד עם זה
וכבר מאוחר מידי בשביל ללכת על זה לאט
היא צריכה חזק מידי
הרבה
בצורה נואשת
היא צריכה חיבוק ארוך ממישהו
חיבוק ארוך
חזק
קרוב ללב
שייתן לה זמן להזכר מי היא הייתה
מה היא רצתה להיות פעם
כי היא כבר לא יודעת מה היא עכשיו
חיבוק ארוך,
כמה רגעים בהם תוכל לשכוח
לשכוח מהכל
מכל מה שלמדה
כל מה שהתגלה כלא נכון
כל מה שחונק אותה
סוגר עליה
הכל סוגר עליי
והיא רוצה לצעוק,
היא רוצה לצעוק למישהו
היא רוצה לצעוק לאלוהים
ולהאמין שהוא שומע
אבל היא לא בטוחה בזה בכלל
ונמאס לה לטחון שוב ושוב
את אותו קמח מעופש
שוב להרים מבט לשמיים
בתקווה קלושה
אם בכלל
שלמישהו שם למעלה יהיה איכפת
נמאס לי לקרוא לו
ולהרגיש את החלל הריק הזה בפנים
את האכזבה
כשאתה מאמין במישהו
זקוק לו
והוא לא בא
הוא לא בא.
ואם הואא לא בא
אז מי כן יבוא?
אם על אלוהים אי אפשר לסמוך
אז על מי כן?
אני כ"כ באוויר
כ"כ תלושה
וזה כואב
כל העולם שחייתי בתוכו
מתפוצץ לי מול העיניים
יש לה דמעות בעיניים
אבל הם פשוט לא זולגות
לא יכולות לצאת החוצה
להשתחרר
ולכמה רגעים
לכמה רגעים היא האמינה
שהיא יכולה להיות מאושרת
שהיא עוד תזכה לאהוב
שיש לזה עתיד
שיש לזה תקווה
שיש כזה דבר אהבה
.
.
.
היא פשוט לא יודעת להרגיש את זה
רק דברים רעים היא מרגישה
רק את הכאב
את העצב
את הבדידות
רק אותם היא מכירה
ואולי קצת געגוע
היא רוצה מישהו
בידיעה מלאה שאין אף בנאדם בעולם שיכול לענות לזה
שאין אף בנאדם בעולם שנועד בשבילה
היא לא יודעת לאהוב.
לא, היא לא.
תמיד יישאר שם את אותו סימן שאלה
וזה תמיד ייהרס,
אם לא על ידו,
אז על ידה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
