סוג של שוק. של הפתעה.
אבל גם הקלה.
אבן ירדה לי מהלב.
כי כשהוא עלה לי לראש ופתאום היה לי דחף להתקשר אליו, ידעתי שזה הדבר האחרון שאני יעשה.
אז התחברתי לפייס שסגרתי כבר מלפני חודשיים, סתם בשביל להציץ,
ופתאום ראיתי הודעה שהוא שלח מלפני חודשיים, ולא ראיתי אותה עד היום.
הגבתי,
והוא שאל מה נזכרתי פתאום
-את מתגעגעת?
זו היתה שאלה מכשילה, כי לא ממש הייתי בטוחה בתשובה,
וגם אם הייתי לעולם לא הייתי מודה בזה בפניו.
-אני מתגעגעת למי שהייתי.
-מתי תביני כבר שבחיים עומדים מול החלטות שצריך לבחור בדיוק ההפך ממה שאתה.
לא הבנתי את הקשר,
ופתאום הוא כתב שאתקשר אלי,
הייתי מופתעת
-אתה רוצה שאני אתקשר אלייך?
-אם בא לך
אז התקשרתי...
הוא ניסה להבין למה אני מתגעגעת,
זה לא ממש היה סוג השיחות שעושים בטלפון, כשלשני הצדדים יש מכשיר ממש מעפן.
זה לא ממש הלך...
פתאום הוא בא אליי ביציאה
-תגידי, מה שלום דוד שלום מנחם איציק משה?
כאילו הוא בטוח שאני עם כל הבנים בעולם,
רק אחרי שזה נגמר הבנתי כמה הוא קנאי, וכמה הוא מדחיק את זה .
עניתי לו "מתו",
מודעת לעובדה שזה מעלה לו חיוך,
למרות שהוא אומר שהוא שואל כי הוא רוצה לדעת שטוב לי
(בלה בלה..)
לעולם לא הייתי מספרת לו על Y ככה.
ובכל זאת...הרגשתי צורך לשתף אותו, להתייעץ. הוא היחיד שיכול להבין.
כי דוקא בגבר הקר הזה (ואם כמה שהוא פגע בי) יש את היכולת לדפוק לי שכל בראש,
להבין מה נכון ומה הלאה.
הוא היה נחמד פתאום, סוג של התנצל (בערבון מוגבל)
-אני אשם. זה לא את. לא הייתי בסדר.
לא שאני מקבלת את זה,
אני לא קונה את זה.
מילים לא יכולות להביע סליחה,
לא אצלו בכל אופן,
ולא שוב.
אני לא חושבת שאי פעם אוכל לסלוח באמת.
אבל פתאום הבנתי שאני לא חייבת את הכעס והשנאה כדי להתרחק ממנו,
אני יכולה פשוט להסתכל עליו מהצד במין חיוך סתמי כזה,
ולשאול את עצמי איך היינו פעם ביחד
כי פשוט פשוט, אנחנו פשוט לא מתאימים.
הצעתי שנדבר בארבע עיניים,
-איפה?
-איפה שתרצה.
-אני מוכן לבוא לכל מקום, אם זה חד פעמי.
אגו נפוח. אפילו אני לא מבינה למה אני מספקת לו את האגו.
זה משו לא מובן כזה.
אני כזאת פשוט.
הוא הציע לבוא לקחת אותי עם הרכב שלו,
כשעוד היינו יחד הוא תמיד אמר שכשיהיה לו רכב לא תהיה לנו בעיה להיפגש.
אופס, מת.
זה היה הזוי,
זה עדיין.
מקווה שאני לא עושה טעות אם אני נפגשת איתו.
מקווה שאני אשאר יציבה גם לידו,
ושהוא לא ידרוך עליי יותר מידי.
אני צריכה לדבר איתו, כי הוא היחיד שיכול להבין, וכי הוא היחיד שאיתו זה היה כך.
קראו לי מטומטמת, טיפשה, נאיבית,
למעשה הכל נכון בסופו של דבר,
אבל אני עדיין חושבת שיותר מהכל ,
אני פשוט הזויה.
והוא יצור הזוי.
זה בטח הדבר היחיד שחיבר בינינו עד היום.
וזה סיפור הזוי,
ואני בסדר גמור עם זה.
הרבה יותר בסדר מקודם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
