משהו לא שקט לי בפנים.
משהו שיושב שם בבטן, והגיע כבר בשבת, ופשוט לא הלך
אי שקט פנימי,
שאומר לי שמשהו פה לא טוב,
משהו לא נכון.
אני מקווה שזה לא כשור ל-Y
אולי זה קצת קשור אליו,
אבל זה לא התחיל בשבת ממנו אז זה מוזר.
אני מפחדת להתקדם כי אני מפחדת שלא אוכל לחזור.
ולא טוב לי עם כל הפרצופים שרואים,
כל אלה שמדברים,
לא עושים לי טוב.
Y, אני לא יודעת מה יש לי,
אני צריכה פשוט לעצור קצת
להפסיק להדרדר במדרון המטורף הזה,
ההבטחה הזו שברקע, למרבה הפלא, מפחידה אותי
אפילו שאני לא מרגישה את זה כשאני איתך,
וגם לא כשאתה קורא לי "אהובה"
אבל בפנים עוד יש קול קטן שלא הצלחתי להשתיק,
שזה רע, שזה רע לאהוב,
והרבה יותר רע שיידעו.
ביום שבו אני אוכל להגיד לך "אני אוהבת אותך" עם כל הלב,
היום שבו גם C לא יהיה בראש שלי יותר,
היום שבו אני כבר לא אאילץ להרחיק את הפחד בכוח, הוא פשוט לא יהיה שם,
ביום הזה,
אני אהיה איתך ביחד.
ועד אז...
אין אז.
אין זמן.
זה מה שעכשיו.
אני ואתה זה מה שנותר.
לאט, לאט לאט
אני מאטה את הרכבת
אני אדרוך רק כשאני אהיה בטוחה שמה שתחתי יציב
בסוף יהיה טוב
וזה לא משנה איך הוא יהיה
אתה משנה בי משהו,
מדליק לי עוד תקווה שכבר כבתה
ניצוץ בנשמה
רק תיזהר שלא יהיה מהר מידי
שהיא לא תישרף לי בלי שאצליח להגן עליה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
