דינג דונג.
הכאב מחזיר אותי למציאות
הנחיתה כואבת.
סתירה, הכל חוזר אליי כמו בומרנג,
אבל אם זה לא התחיל אצלי איך זה שאני בכל זאת תקועה עם זה לבד?
פלשבקים.
וגוש גדול, בין הבטן ללב, מלא שנאה,
אפילו לא כעס.
זה שלב שחדש לי.
חשבתי שאחרי הכאב בא הכעס, ואחרי הכעס חוזר הכאב
מעולם לא היה שם מקום לשנאה עד עכשיו
ומה אחריה? שוב כאב? כאילו שזה לא מספיק גם ככה??
אני כבר לא מכירה את הסרט הזה, וזה מציק לי.
מותר לי.
מותר לי להפגע להעלב להתנהג כמו נקבה מותר לי לעשות דברים שאתה לא חושב שאני אמורה, ומותר לי להיות צפויה, ולהפתיע את עצמי.
אז למה אני בכל זאת לא מרגישה לגמריי שלמה עם זה?
כמה חלשה שאהיה, לעולם לא אהיה חלשה כמוך
ילד שקובר את עצמו, שפוגע באחרים כדי לשאוב עוד הגנה לקליפה המחוספסת הזו שלו.
אני אגיד לך מה זה חזקה:
זה זאתי שיושבת ורואה את כל החברות שלה מפנות לה את הגב, זאתי שמרימים לה את החולצה והיא מאיימת, אבל ברגע המבחן היא שוכחת איך עושים את זה.
לא כי היא לא יודעת, אלא כי כשזה נהיה אמיתי היא טובה מידי.
זאתי שברגעים של המבחן עומדת שם. הרגעים האמיתיים.
שיודעת להודות באמת. שיודעת להודות בטעויות. לבוא ולומר סליחה.
זאת האמיתית, מעולם לא שיקרתי אותך ואתה יודע את זה.
זאתי שתקרע את העולם ותשמור על המילה שלה.
זאתי שלא נותנת לכל הקוצים של הסובבים לדקור אותה, להרוס את היופי והתמימות שבה.
כמה שאני נפגעת זה בדיוק מה שהופך אותי לחזקה.
זה ההבדל ביני לבינך
.
כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך
שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהיה קצר
אז אני חוטפת כמה שרק אפשר וטוב לי.
כזאת אני עוצרת רגע נשברת ושנייה אחר כך
משחררת כבר לא הייתה לי הגנה והנה מסתמן בי כוח
לכעוס עלי הרבה אבל בסוף לסלוח.
לא בסכינים ולא באגרוף המסתובב,
שלפו עלי מילים, לימדו אותי מה זה באמת כאב,
עכשיו שקט, עכשיו התאחה הלב וטוב לי.
מישהו אמר כל השירים אותו דבר
סוגדים לאהבה ולא מדברים על כל השאר
והנה מסתמן בי כוח,
שורה אחת ריקה, סיכוי נוסף לבטוח
גם השקיעה רק נחה ותשוב לזרוח.
כשירד מבול על הרחוב
אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב
בחורף מתרחב ברחובות צרים
אני אהיה לי אש מאנשים קרים.
הרבה מילים אמרתי אבל התכוונתי למעט
נראה שאהבה אוהבת לחנוק אותי בבת אחת
אני בחופש יש לי אותי לאט וטוב לי.
וילדות חולפת ומלטפת את הראש
ממציאות שחושפת ציפורנים לתלוש
והנה מסתמן בי כוח
לזכור אותך הרבה, אבל בסוף לשכוח
כי לא בך החום אליו אשוב לברוח.
כשירד מבול על הרחוב...
כי כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך
שוב נשאבת אל השגרה הזמן נהיה קצר
אז אני חוטפת, כמה שרק אפשר
וטוב לי, טוב לי, טוב לי...
אני אהיה לי אש מאנשים קרים, אש מאנשים קרים
שמקפיאים עמוק וכמה הם שקופים
אשמור עלי ממבטים טורפים
מכל פינה חדה מכל חיוך סתמי
אני אהיה לי בית לעצמי.
מלחש הקנאה מיום כבד, רודף שינה
ממלחמות קהות שמקפיאות לי את הלב
שהתקשה מרוב שהוא אוהב.
מדוחק הכבישים, מבני אדם טיפשים
שכבה אחר שכבה לכאוב ולפרק
אני אהיה לי שיר מפחד משתק.
כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך
שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהיה קצר
אז אני חוטפת, כמה שרק אפשר וטוב לי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
