ים, ציפורים, זוגות הולכים יד ביד. כוס ברד עם קשית
ואני, עומדת מול האותיות המטושטשות, מחזיקה את הספר ביד, ולא ממש בטוחה למה אני עוד כאן
כלומר, אלוקים, כבר דשנו בנושא, הסברתי התנצלתי, ואתה מה? לא יכול אפילו לומר לי למה?
עומדת מול הספר ושומעת יבבות חנוקות מכל הצדדים, המחזור שביד שלי מקומט כזה, כתמי דמעות מופיעים עליו, זה כנראה משנה שעברה....
אבל עכשיו, אני עומדת, ופשוט לא יודעת איך לומר את ה"אשמנו בגדנו" הזה, אני לא באמת מרגישה אשמה בפנים
פשוט שואלת אותך, למה לא יכולת להיות שם כשהייתי צריכה?
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=760152&blogcode=12753153
אני לא יודעת מי שם את הקישור הזה אצלי, וכנראה גם לא היה לו אומץ לזדהות, אבל אני יודעת לברור, לראות בדיוק מאיזה מקום זה בא וכמה לא ידענית הכותבת,
ובכל זאת, היתה פינה שהתחברתי אליה. הבדיחה על ריבונו של עולם שיושב שם למעלה ומהמר על בירה.
מעולם לא חשבתי על זה בצורה הקריקטורית הזו, אבל זו בערך היתה ההרגשה שלי, כשבפעם הראשונה בחיים שלי ניסיתי להתקרב לריבונו של עולם בצורה כזאת, שהייתי מוכנה להקריב את כל מה שיכולתי. וכמו אברהם, הלכתי לעקוד את הדבר שהיה החשוב ביותר בשבילי, בשביל אלוקים. ובדיוק כמו אברהם, לא היה מה לעקוד בסוף, רק שבניגוד לאברהם, אצלי זה לא היה כי אלוקים אמר לי
זה היה כי באותו הרגע של המבחן, אחרי ההחלטה, אני נותנת מבט אחרון למה שאני מותירה מאחור, ומסתובבת
ובאותו הרגע, אלוקים לא היה איתי
בפעם הראשונה בחיי הרגשתי כך לבד. וחוויתי הרבה לבד בחיי, תאמינו או לא
גם אני, כמו אברהם, נאלצתי לחוות את מותה של שרה לאחר הבדיחה הזו
שאלוקים יושב שם למעלה ומתווכח עם השטן כמה אני חזקה כמה אני נאמנה לו. אני לא אברהם. אבל האמנתי אז עדיין.
ואיבדתי המון. את הרצון, את האמונה בעצמי, את האומץ לנסות.
ואני עומדת מול האותיות המטושטשות, ומלמלת: למה? למה אלוקים??
מחשבות במקומות אחרים, פרוסת עוגת גבינה ולימונדה קרה
כן, הייתי צמה בכל מקרה. דוקא כי אני עוד לא בטוחה במה אני מאמינה, אני לא מאבדת מה שעוד יש לי.
אבל גם לא ממש מבינה למה אני צריכה לעמוד כך כל היום,
ואז מסתכלת על האישה הזו שלידי, על פניה המקומטות, ומצחה המרוכז, מבטי יורד אל הספר שבידה, אצבעי שמראה לה את האותיות שהחזן מקריא בקול.
לא, אני לא כאן בשבילי, אני כאן בשבילה.
קוראים לזה לתת.
וזה לא קשור לאמונה, זה לא קשור לחינוך, זה קשור לנשמה.