לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I'm just thinking out loud


ועמוק בתוך השקט, נשאר ההד של הצרחה, הצל של הרוח השורקת, המאיימת. עמוק מאחורי הכל, מתחת לחומות, דברים נשארים אותו דבר. נשארת שם ילדה, שאולי קצת שכחה איך לחיות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2011    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2011

אלוקים ואני


ים, ציפורים, זוגות הולכים יד ביד. כוס ברד עם קשית

ואני, עומדת מול האותיות המטושטשות, מחזיקה את הספר ביד, ולא ממש בטוחה למה אני עוד כאן

כלומר, אלוקים, כבר דשנו בנושא, הסברתי התנצלתי, ואתה מה? לא יכול אפילו לומר לי למה?

עומדת מול הספר ושומעת יבבות חנוקות מכל הצדדים, המחזור שביד שלי מקומט כזה, כתמי דמעות מופיעים עליו, זה כנראה משנה שעברה....

אבל עכשיו, אני עומדת, ופשוט לא יודעת איך לומר את ה"אשמנו בגדנו" הזה, אני לא באמת מרגישה אשמה בפנים

פשוט שואלת אותך, למה לא יכולת להיות שם כשהייתי צריכה?

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=760152&blogcode=12753153
אני לא יודעת מי שם את הקישור הזה אצלי, וכנראה גם לא היה לו אומץ לזדהות, אבל אני יודעת לברור, לראות בדיוק מאיזה מקום זה בא וכמה לא ידענית הכותבת,

ובכל זאת, היתה פינה שהתחברתי אליה. הבדיחה על ריבונו של עולם שיושב שם למעלה ומהמר על בירה.

מעולם לא חשבתי על זה בצורה הקריקטורית הזו, אבל זו בערך היתה ההרגשה שלי, כשבפעם הראשונה בחיים שלי ניסיתי להתקרב לריבונו של עולם בצורה כזאת, שהייתי מוכנה להקריב את כל מה שיכולתי. וכמו אברהם, הלכתי לעקוד את הדבר שהיה החשוב ביותר בשבילי, בשביל אלוקים. ובדיוק כמו אברהם, לא היה מה לעקוד בסוף, רק שבניגוד לאברהם, אצלי זה לא היה כי אלוקים אמר לי

זה היה כי באותו הרגע של המבחן, אחרי ההחלטה, אני נותנת מבט אחרון למה שאני מותירה מאחור, ומסתובבת

ובאותו הרגע, אלוקים לא היה איתי

בפעם הראשונה בחיי הרגשתי כך לבד. וחוויתי הרבה לבד בחיי, תאמינו או לא

גם אני, כמו אברהם, נאלצתי לחוות את מותה של שרה לאחר הבדיחה הזו

שאלוקים יושב שם למעלה ומתווכח עם השטן כמה אני חזקה כמה אני נאמנה לו. אני לא אברהם. אבל האמנתי אז עדיין.

ואיבדתי המון. את הרצון, את האמונה בעצמי, את האומץ לנסות.

ואני עומדת מול האותיות המטושטשות, ומלמלת: למה? למה אלוקים??

מחשבות במקומות אחרים, פרוסת עוגת גבינה ולימונדה קרה

כן, הייתי צמה בכל מקרה. דוקא כי אני עוד לא בטוחה במה אני מאמינה, אני לא מאבדת מה שעוד יש לי.

אבל גם לא ממש מבינה למה אני צריכה לעמוד כך כל היום,

ואז מסתכלת על האישה הזו שלידי, על פניה המקומטות, ומצחה המרוכז, מבטי יורד אל הספר שבידה, אצבעי שמראה לה את האותיות שהחזן מקריא בקול.

לא, אני לא כאן בשבילי, אני כאן בשבילה.

 

קוראים לזה לתת.

וזה לא קשור לאמונה, זה לא קשור לחינוך, זה קשור לנשמה.

 

נכתב על ידי in my recovery , 8/10/2011 22:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  in my recovery

בת: 30



מצב רוח כרגע:


12,344

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לin my recovery אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על in my recovery ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)