ולהמשיך לשקר להאמין שהכל יהיה בסדר.
כי זה הרבה יותר קל לי.
לברוח מהמציאות
לא רק לא להתמודד איתה, אלא להתכחש לה
להכחיש את העובדה שעל כל דבר בחיים שלי אני צריכה להתאמץ כ"כ
ולא נותר בי עוד כוח, לא נותר בי הרצון להמשיך לנסות כ"כ חזק, בשביל משהו שלא שווה את זה.
זה לא שאני לא עושה דבר כי לא איכפת לי מעצמי, או מהמאמצים שאחרים עשו
זה פשוט כי אני לא רוצה להכריז על זה בקול:
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה.
וזה הרבה יותר פשוט, פשוט לדחות את זה, לדחוף לאיזה פינה
לומר: כן, לא איכפת לי. פשוט לא איכפת לי מה יהיה הלאה
נמאס לי לחשוב כל הזמן על המחר
זה רק גורם לי להתבלבל לפחד עוד יותר להרתע
לחיות את היום לחיות את הרגע,
ולהמשיך לשקר להאמין שהכל יהיה בסדר
איך מצאתי מסובכת עם עצמי בכ"כ הרבה?
תבינו, פשוט אסור לי לחשוב על זה
"בזיכרון ישן על התחלה, חבוי לו גם הסוף"
לעצום את העיניים ולהמשיך קדימה,
בלי לחשוב מה יהיה הלאה
אם אני לא יכולה לשנות את זה
מה זה יעזור שאחשוב על זה? שאבכה על זה? שאטחון את זה?
לא. אני לא יכולה לשנות את זה. כזו אני, והנאמנות שלי לעצמי חזקה מכל השאר, אני פשוט לא יכולה למכור את מה שאני בשביל מה שנראה בעיניהם לחשוב יותר.
" לכל דבר יש מחיר,
ולכל דבר יש את המחיר שאותו לא אוכל לשלם."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
