I'm just thinking out loud

תגיד לי, תגיד לי שלא כולם כאלה

שלא תמיד זה כך

שזה לא חייב להיות ככה

שזה יכול להיות אחרת

תגיד לי, תגיד לי לא לאבד תקווה

תזכיר לי מה אני עושה כשזה קורה לי

איך יוצאים מזה

ולמה, אם כולם כאלה

למה אני אחרת

לא יודעת להיות רעה כמוהם, ביצ'ית,

לשחק ברגשות של אנשים.

...

"כי את נשמה"

כבר אי אפשר להאמין גם לאלה שאומרים את זה.

"יש בך משו מיוחד"

משפטים שריגשו אותי בעבר

והיום, כבר אי אפשר להאמין לאף אחד

להתקרב, לסמוך על אף אחד.

אני תמיד איכשהו היחידה שנשארת שם ברגעי מבחן

לא חברות לא ידידים וגם לא משפחה.

וזה מרגיש לבד כ"כ

.....לבד.

תגיד לי, תגיד לי שלא כולם כאלה

שזה לא חייב להיות כך

שיש יש סיכוי

ושאני לא אאבד את התקווה

לא להפסיק להאמין

באהבה

להאמין, שיש בנאדם אחד בעולם

שיהיה שווה את כל המאבק הזה

שיהיה שווה את זה,

את כל המחיר שאני משלמת

על להשאר אני להשאר שונה

להשאר זו האמיתית.