18+
מייק ישב בפרצוף נבוב בפינת הבאר הדביק והמטונף. הפאב כבר התרוקן מאדם, ומשקאות צבעוניים רבים מספור כבר שטו במורד גרוני. המוזיקה שהתנגנה בקולי קולות ברקע התערבלה במוחי למחית מילים נאלחות והבאסים הפכו לרטט מחשבתי מגרד בפאתי הראש. במבט ראשון הוא דחה אותי. המראה הדכאוני והזעוף שהסתתר בשיפולי פיו לא קרצו לי כלל, רעמת התלתלים והמשקפיים שלא סודרו בצורה מחמיאה. הגופיה המרושלת והחיבה ההדדית כך נדמה לסוג המוזיקה שהתנגן יכלו לתקן את הסלידה, אך לא עשה רושם שהוא רצה או חשב לתקן אותה, כך חלפה מחשבה במוחי שעות ספורות לפני כן. הבאר הפך דביק מרגע לרגע, הפאב התרוקן וההמון נשטף אל הרחוב המושחר בעודי תוהה על קנקנו של הזר. כשלא נותרה עוד נפש חיה בעלת רמת פקחות מספקת לשיחה השיעמום תקף אותי. הפניתי את פני לעברו ושאלתי כבדרך אגב לשם מה העגמומיות. לפתע פניו זרחו, כאילו פגש בחבר ותיק, הגנבתי מבט לאחור לוודא שלא הפכתי למקור ההלצה השעתי, וכשהבנתי שלא בזה מדובר החזרתי אליו את המבט שנראה כי חזר בזמן ההצצה שלי לעגום אף יותר ואז זרח שוב באלפי נורות קטנות. הוא ענה לי במבטא גרמני כבד שכלל לא רע לו, אך הוא לא מכיר אף אחד ולא טוב בלהתחבב על אנשים. גיחכתי לעצמי בשקט וסיפרתי שאני טובה בלהיות הגשר המחבר בין אנשים כמותו ובין כל השאר. הוא צחק צחוק בריא ומתגלגל שהפתיע אותי מאד ואף הוסיף לו חן כשנתגלו גומותיו המתוקות, והצטחקתי איתו רק בזכות הצחוק הנפלא הזה. האלכוהול שהציף את דמי כאילו חדל מהלשפיע והתעוררתי לחלוטין מהאפאטיות ששקעתי בה, בזמן ששאלתי אותו על מעשיו בעיר הארורה הזאת, והוא השיב שאת זה הוא אוהב, את ההמוניות והתרעומת. הודיתי שגם אני אוהדת דגולה של ההמולה ושאלתי אם הוא תייר או שמא תושב חדש. מייק ענה שהוא תושב שחי בגרמניה, יותר נכון מאוהב בארץ הזו אך חי שם ומגיע לבקר לעיתים תקופות כאן.
הדקות חלפו במהרה והברמנים אותתו לנו לעזוב בעודם שוטפים אותנו אל הרחוב הסואן. מייק התעקש ללוות אותי אל תחנת האוטובוס ולהמתין איתי לבואו, ובמשך שעה קלה התקשקשנו עד הגעתו. לא נגענו כלל אחד בשניה, הוא לא ניסה לנשק או אפילו להתקרב והנחתי לעצמי שפשוט מצא לו חברה טובה לביקוריו הבאים. לא הייתי בטוחה שאני מרוצה מהסידור הזה, אבל הוא סיקרן אותי, לכן לא התעקשתי.
ביום שלמחרת כבר קיבלתי הודעה מקסימה לקראת הצהריים, כמובן שהיא רק חיזקה את הבנתי לגבי כוונותיו אלי. קבענו להיפגש באותו הערב לשבת על החוף. הסברתי שאני לא אוהדת גדולה של שחיות ליליות והוא הבהיר שגם הוא לא, אלא מעדיף לשבת על החול, להריח, לשמוע ולהרגיש את הים. הוא עורר בי צביטה קטנה כשאמר זאת, היות וזו הייתה הדרך המועדפת עלי להעביר את הלילות הריקים שלי. הגענו אל החוף ופסענו לעבר המים, כשמצאנו מיקום נעים ונוח התיישבנו ובהינו בגלים המתנפצים. דיברנו במשך שעות והעייפות כבר הראתה אותותיה כשהנחתי את ראשי על רגלו והשתיקה לא אחרה מלהגיע. פחדתי שהבועה המקסימה הזו שיצרנו ביממה האחרונה מתנפצת לי בפנים, אך יותר חששתי מלראות את המבט העצוב והאבוד ההוא שלא הצלחתי למחוק מראשי מהלילה שעבר. לפתע הרגשתי יד עדינה וחוששת חובקת את כתפי אליה. אצבעות ארוכות מלטפות את לחיי, כאילו בוחנות אם מותר. שאלתי אם קר לו, לחלוטין שכחתי כמה נעים פה לעומת גרמניה בלילות הקרים והוא ציחקק בחיבה ואמר שאני זו שרועדת. הוא צדק, כך התברר לי. רעידות קטנות הרטיטו את כל גופי בעודי מצטנפת לכדור לצידו, מנסה שלא לזוז כדי שלא יוריד את ידו ממני כי יחשוש שמא חלילה זה לא לטעמי. נשכבתי על גבי לאט והתבוננתי בו בזהירות, מייחלת לא לגלות את המבט הנוראי ההוא, אך לשמחתי גיליתי מבט רגוע ונעים יישר לתוך עיניי. ידו עטפה את בית החזה, נזהרת שלא להתקרב אל החזה שלי.
פחדתי שהוא נרתע מהקרבה הזו כשכל מה שבנינו הוא אפלטוני כל כך, אז הזדקפתי באיטיות שנדמתה כנצח, חלקית בשל העייפות שהחמירה עם כל רגע וחלקית כדי לא לעשות תנועות חדות ולהבריח אותו (אלו ההנחיות במפגשים עם חיות טרף , לא?), ידו זלגה אל הכתף שלי, אך נעצרה מעל המרפק כשהחיוכים שלנו התנדפו בתיאום מפתיע ולמספר שניות נעצרנו כך. אפילו בישיבה הייתי נמוכה ממנו, דבר שחריג מאד לבחורה בגובה מטר ושמונים, אך הבחור בגובה מעל לשני מטרים, מראה ההירואין שיק הצנום והגמלוני התברר כאלוף העולם בהרמה לגובה של בחורות עסיסיות. היד שאחזה בי מעל למרפק משכה אותי צמוד אליו, וידו השניה חפנה את מותני כשהוא מרים אותי באוויר ומושיב אותי על ירכיו כשרגליו מיושרות קדימה. לא ידעתי מה הפתיע אותי יותר, הכוח שלו או העניין שלו בי שהוא הצליח להסתיר בהצלחה כזו גדולה עד כה. המבט לא ניתק בנינו, אך לא הייתה זו רומנטיקה מאולצת, אלא מבחן הדדי של כל אחד מאיתנו, להבין מה מותר ומה אסור לו. כשגילה את ההפתעה בעיני על המהלך האגדי ההוא, זיהיתי זיק דאגה במבטו שהתחלף במהרה להקלה כשפענח את מבטי שלי. ישבנו כך דקות ארוכות בוהים, נטולי חיוך או מילים, או הבנה לאן הולך הצעד הבא של המצב הזה שנקלענו לו. במוחי רצו מיליון כיוונים, כשכל שריריי מכווצים ושיני נוקשות בשקט ואני רועדת ומחזיקה בידיו כדי שלא ילך פתאום. המחשבה האחרונה שאני זוכרת מתעופפת מראשי היא שהוא חושב שעשה טעות איומה והוא עומד להסתלק לו, כשיד חזקה ובטוחה המחזיקה את מותני הופכת שוב חוששת ועדינה, משחררת בזהירות ממני ומתרוממת כמו בהילוך איטי אל עבר פניי, אוחזת בלחיי וקופאת עליה. אני משחררת אנחה קטנה כמעט בדממה, אנחת הקלה על שהוא לא כועס עלי על הקיפאון הזה שתקף אותי (כל כך לא אופייני לי), המבט שלו מתרכך בהבנה והוא רוכן לעברי בעיניים פקוחות, כשהוא כל כך קרוב שאני יכולה להרגיש את הנשימות שלו עיניי נעצמות כאילו מעצמן, אך הנשיקה מאחרת לבוא והחשש ממהר להגיע, כשיד הופכת שוב בטוחה וחזקה, מחזיקה את פניי ומקרבת אותן אליו, שפתיו חמות ומתוקות לעומת המליחות שאופפת אותנו והקור שמרעיד את עצמותי. חום מתפשט בי בגלים כשאני חוזרת לעצמי, עוטפת את צווארו בשתי ידי. לזמן שנראה כנצח אנחנו ישובים כך, מעורסלים אחד בשניה כאילו העולם סביבנו חרב.
אנחנו מתנערים מחול ופוסעים לעבר התחנה, גם הפעם מייק מסרב להשאיר אותי לבד עד שיגיע האוטובוס. אני עירנית לחלוטין כל משך הנסיעה במקום לישון בנחרצות עד התחנה האחרונה כהרגלי, מנסה להבין איך ממשיכים מפה. סקס לארבע פעמים בשנה כשהוא מגיע? הרי הוא אפילו לא ניסה להגיע לזה. מערכת יחסים בשלט רחוק? גם ככה אני צריכה את הגברים שלי ברצועה לידי, אז במרחק טיסה בוודאי שזה לא ילך, ומה בכלל אני חושבת על זה, הוא הרי יבין שעשה טעות גורלית בדיוק עוד שעתיים ולעולם לא אשמע ממנו. המחשבות המשיכו להרקם בראשי כשאני מגיעה הביתה לקרוס אל המיטה החמימה שלי. כשאני מתעוררת לקראת הצהריים השמשיים אני מופתעת לגלות הודעה ממנו.
"can't bring myself to fall asleep, I gotta see you before my flight tomorrow morning"
אני מבינה שככל הנראה זאת שיחת 'להתראות מתישהו' ומתחילה להשלים עם זה שזו כנראה הדרך הנכונה ביותר לסיים את היומיים האלו. אני עונה לו תשובה רשמית וחדגונית וממהרת להתקלח ולהתארגן כשהוא מודיע לי על שעה ומקום. קבענו להיפגש על החוף בו התראינו אתמול (קלואוז'ר מישהו?) ואני מגיעה עשרים דקות מוקדם יותר, אולי בגלל שזכיתי בנסיעה נטולת פקקים, אולי כי הייתי צריכה הכנה נפשית (תכנון דרכי מילוט אפשריות, מפה מפורטת של האיזור כולל רחובות, כבישים, סמטאות ומעברים תת קרקעים.), אין לדעת. מסתבר לי שגם מייק החליט להקדים משמעותית, כשאני צועדת אל נקודת המפגש והוא יושב על החול הרך ובוהה בגלים במבט מהורהר. אני אומרת שלום עסקי קריר עם חצי חיוך, והוא מקבל אותי בחיוך נבוך וחיבוק מהיר ולא החלטי. אני תוהה בקול לאן מועדות פנינו, הוא מציע טיול רגלי לאורך החוף (שהפך לטיול רגלי קליל בשבילו וריצה מהירה בשבילי עקב פערי הגובה) ואני מסכימה. אנחנו צועדים כקילומטר ללא מילים, ובוערת בי השאלה מדוע היה חייב לפגוש אותי היום, ואני זורקת אותה לאוויר כסמי-שאלה סמי-אמירה לא ברורה. מייק שותק לרגע ופוסע עוד שני צעדים כשהוא חושב על כך (חמישה שלי) ואז נעצר ומסתכל עלי ואומר ברצינות תהומית "כי אני טס מחר בבוקר, הייתי חייב לראות אותך לפני שאני עוזב". המבט התמוהה שלי אומר הרבה יותר מהתשובה שלי "למה?", הוא מחזיק את הכתפיים שלי בשתי ידיים בביטחון ועונה כלא-מבין את השאלה שלי "כי אני רוצה לראות אותך ולהיות איתך עד שאהיה חייב לעזוב". השפה שלו הייתה מרשימה, למרות זאת תקשרנו בנינו באנגלית בלבד בשביל הנוחות, והבנתי שאם הוא עבר לשפתי כנראה שהוא רציני ביותר. הצעדים נעשו קלילים יותר לפתע וחזרנו לדבר על החיים פה לעומת שם, על חום ועל קור, על השגרה, על עבודה וחברים. כשהבנו שאנחנו הולכים כבר שעות והחוף הולך להסתיים הוא הציע לאכול משהו, סיכמנו על פיצה וחיסלנו משולש ענק כל אחד מאיתנו בדקה מהרגע שיצאנו מהפיצרייה. בחוץ הפך להיות חשוך, אך לא רצינו שהיום הזה יסתיים ולא נתראה יותר (או לפחות לכמה חודשים) אז חשבנו על מקום לשבת בו בשקט בלי הפרעות. העלינו אינסוף אפשרויות אך אף אחת מהן לא נראתה מתאימה כשהוא חשב בקול "maybe we'll just go..." ואז הניד בראשו כמבטל את דבריו עוד לפני שנאמרו, ואני כיצור הסקרן ביקום קופצת כילדה "where?? where can we go? just tell me" אני מזהה אצלו מבט חושש כשהוא אומר בשקט שאולי, רק אולי הוא חשב שאפשר לשבת אצלו וממתין לנזיפה שלי, ואני שכל כך עורגת להרגיש עוד נשיקה לפחות, אם לא את הגוף שלו עלי מחייכת חיוך ענקי ודורשת שנלך לשם בלי שום מחשבות מיותרות. מייק נראה מאושר מהספונטניות שלי ומוביל אותנו לכיוון הבית שמסתבר כי נמצא מרחק דקת הליכה מאיתנו.
אני מצפה לדירת נופש קטנה בבית דירות או לבית ישן ומתפורר, כשאני מגיעה לבית עתיק ומעוצב, תקרות בגובה שלושה מטרים וחלל סלון בגודל הדירה שלי כולה. הוא מגניב אלי מבט כשאנחנו נכנסים ואומר בענייניות שהבית היה שייך לסבים שלו, הם שפצו אותו ובכל פעם שהם או אחד מהם מגיע לכאן הם מתגוררים בו. כשאני לא מתאפקת ומציינת כמה הוא ענק הוא צוחק ומספר לי שאביו בעל רשת גדולה בגרמניה, כך שכסף מעולם לא הייתה בעיה. אני מרגישה איך החיוך שלי נוזל מבין השפתיים ומתחלף בזיוף אומלל והבהלה במבטו לא מאחרת לבוא. הוא שואל אותי מדוע נפלו פניי ואני מסבירה שכסף דוחה אותי באנשים, ושזו לא הסיבה שאני נמצאת פה. מייק מחייך אלי חיוך ענק ואומר "I know, that's what I like the most about you" בזמן שהוא מחבק אותי בחוזקה אליו ונותן לי להתחפר בתוכו. כשאני נרגעת הוא מרכין את ראשו ומנשק אותי לראשונה מהרגע שנפגשנו.
אנחנו יושבים בסלון ואוכלים פיסטוקים, שמתבררים כנשנוש האהוב על מייק. כל אחד מאיתנו בצד אחר של הספה העצומה בגודלה כשלאט לאט במשך השיחה אנחנו מתקרבים. אני לא מצליחה להחזיק את עצמי וכשהוא קרוב מספיק אני מנשקת אותו נשיקה קטנה ומתרחקת טיפה כדי לראות את התגובה שלו ליוזמה שנקטתי. מסתבר שמייק אוהב נשים יוזמות, ומתנפל עלי בנשיקה עמוקה וחזקה שמדביקה אותי לכרית כשאני לא מצליחה לעצור את עצמי וידיי נשלחות אל מתחת לחולצתו ושורטות קלות את גבו. אני מפחדת להכאיב לו ועוצרת, והוא מחזיר יד אחת אל גבו ואת השנייה אוחז מעל לראשי, מונע ממני להזיז אותה. אני עוצרת את המזמוז הלוהט ושואלת אותו אם יש אולי במקרה מיטה שאפשר להמשיך אליה (כדי שאוכל לבלוע אותך, זאת אומרת להפשיט אותך, זאת אומרת שיהיה לנו נוח יותר) והוא נושא אותי אל החדר הצמוד בעל המיטה הגדולה ביותר שראיתי בחיי. הוא משליך אותי על המיטה וזוחל מהר לעברי, אנחנו מתנשקים בלהט בזמן שאני מקלפת ממנו את הגופיה הזרוקה שלו והוא קורע את חולצתי ממני כדי לא להצטרך לעצור את הנשיקה שוב. הוא מלטף את הבטן שלי, מתקדם לעבר הציצים ועוצר שניה לפני לקבל את אישורי במבט, אני במקום פורמת את הקוקו המפוזר שלו לרעמת תלתלים ומושכת אותו אלי לנשיקה נוספת. החזיה שלי מוצאת את הרצפה לאחר כחצי דקה. מייק נושך את הפטמות שלי בכוח ואני מתפתלת בכאב ממכר תחתיו, מרחיקה אותו ממני במהירות לעמידה על הברכיים מעליי, וניגשת לפתוח את חגורתו כשהוא מניח יד בטוחה על ידיי ואומר "you don't have to" ואני עונה "I know, I want to" ופותחת אותה בזריזות ומפשילה את מכנסיים. הוא עוזר לי להרחיק אותם ממנו ואני מגלה זין יפהפה וזקור מול עיני עטוף בבוקסר צמוד ומיותר. אני מצווה עליו להוריד את הבוקסר והוא מצחקק במבט מבויש שאני לא מבינה, הזין הארוז היה יפה, אך בלי הבד המיותר שחוצץ בנינו אני מגלה איבר ענק וקשה למולי. אני מלקקת אותו בעדינות מהכיפה ועד הביצים, מייק נאנח בשקט ואני מכניסה את הכיפה האדירה אל הפה שלי שכמעט מתמלא ממנה בלבד. אני מנסה להכניס כמה שרק אפשר אך הוא גדול מידי. אני מוצצת עד היכן שאני יכולה ומלקקת את השאר בתורות, מוצצת בעדינות, ולאט לאט מגבירה את הקצב ואת העוצמה כשהוא נאנק ונאנח ועדיין יושב על ברכיו. אני שואבת כמה שרק ניתן מהזין שלו אל הפה שלי בחוזקה ומרגישה אותו מתכווץ וממהר להתרחק לאחור כדי לא לגמור. אני מתכוונת לשאול אותו אבל לפני שיוצאת מילה מפי הוא דוחף אותי לאחור לשכיבה על הגב, שולף אותי מתוך מכנסיי ומחדיר לשון ארוכה ועבה עמוק אל תוך הכוס שלי בלי הכנה מוקדמת. למזלי אני רטובה ומוכנה אליו רק מעצם מראה הזין הזקור שלו, הוא מלקק אותי עוד כמה שניות ומוציא אותה החוצה, מלקק בחוזקה את הדגדגן ואז נושך בכוח ואני גומרת בצעקה. מייק לא נותן לי להרגע לשניה וממשיך בנשיכות וליקוקים, בחוץ ובפנים כשאני גומרת פעם אחרי פעם, אני מרגישה שאני כבר לא מסוגלת לגמור יותר כשהוא מכניס שלוש אצבעות לתוכי ומניע אותן במהירות כשהוא מלקק מבחוץ ואני שוב גומרת. אני מחזיקה אותו ברעמת התלתלים ומושכת אותו לעברי לנשיקה רטובה ומכוונת אותו להיכנס אלי. הוא עוצר אותי ויורד ממני, ממשיך לנשק אותי אך לאט יותר ובעדינות ואז פוסק. אני שואלת אם קרה משהו (מתחילה לחשוש שהוא בתול, אך יודעת שאין בתול שיודע לבצע כך את העבודה) והוא אומר בעדינות שהוא לא רוצה שארגיש שאני חייבת לעשות את זה כי אנחנו בבית שלו, או כי הוא נוסע. הוא מוסיף שהוא מחבב אותי מאד ואפילו יותר מכך, ולא רוצה להרוס את הדבר הזה שקורה בנינו עם משהו שאני לא מוכנה לו. אני מסתכלת עמוק לתוך עיניו במבט הכי רציני שאני יכולה להפיק אחרי כל כך הרבה אורגזמות ואומרת לו שאני רוצה. אני רוצה אותו, בכל צורה שהיא. גם אני מרגישה את הדבר הזה (המילים שאסור להגיד בקול) ועם זאת גם רוצה לשכב איתו, לא מרגישה שחייבת, אלא רוצה. מאד רוצה. הוא מנשק אותי בעדינות ולוחש לי שאני מדהימה (עוד לפני הסקס?!) ואני מובכת ומאדימה יותר מאשר מדהימה את עצמי באותו הרגע.
אנחנו חוזרים באיטיות לנשיקות עמוקות וחזקות יותר ויותר, אני מחזיקה חזק בגבו, כאילו רומזת שלא ילך לי, והוא מלטף שוב את פניי כשאני נמסה תחת ידו החמה. אני מושכת אותו לעברי והוא מזנק ונשכב מעלי, ממוקם בדיוק כשהזין שלו בפתח הכוס שלי. אני נועצת ציפורניים חדות בגבו, רומזת שיכנס לפני שאשתגע, והוא עוצר פעם אחת אחרונה לוודא שאני רוצה ומוכנה. אני לוחשת לו כמה שאני רוצה אותו והוא נכנס במהירות עד הסוף בלא התראה מוקדמת ומתחיל לזיין אותי בכוח ובמהירות. אני נאנקת מכאב והנאה כשהזין הענק שלו נכנס עד הסוף פעם אחר פעם עד שאני מתרגלת לגודל שלו. מייק העדין מתברר כלא כל כך עדין כשזה מגיע לסקס. הוא מנשק אותי בכוח ומצמיד אותי לכרית כשאני גומרת וגונחת אל תוך פיו, גורם לי לצרוח בפעם המי-יודע-כמה לאותו הערב, יוצא ממני במהרה ומנשק את צווארי ואז מוצץ אותו בחוזקה ובמקביל צובט את הפטמה שלי. הוא לפתע מכניס שתי אצבעות לתוכי ומזיין אותי חזק עם היד שלו, ממשיך לנשוך את הצוואר וללוש בכוח את השדיים שלי, עוצר ונושך פטמה, ואז דגדגן, ואז חוזר לנשיקה עמוקה ואני מתכווצת כשהזין שלו נכנס אלי שוב במהירות. הוא מחזיק במותניי בשתי ידיים ואני שורטת בכוח את גבו בעוד הלשון שלו עמוק בפי והזין שלו נכנס ויוצא שוב ושוב ממני. אני גומרת עוד ועוד במולטי אורגזמות עד ששריריי הבטן שלי כבר דואבים מכל ההתכווצויות האלו. הוא לא עוצר לרגע ולא נח, ואני חושבת לעצמי כמה פעמים גמרתי בשעות האלו שאנחנו במיטה והוא החזיק ולא גמר אפילו פעם אחת... אני מתכווצת בגמירה נוספת, לא יכולה לשלוט בזה ושורטת כתף ביד אחת, וביד השניה חופנת את שיערו. אני תשושה ומותשת והוא עוד מלא כוח ומדהים אותי. הוא עוצר לשבריר שניה ומסתכל בעיני, עוצם אותן שוב לנשיקה חטופה על שפתיי ולא זז כשהוא עמוק בתוכי, פוקח שוב את עיניו ונועץ בי את מבטו ובמקביל את הזין שלו. נשאר לשניה, יוצא עד שרק הכיפה בתוכי ונכנס שוב בנעיצה מסחררת, לא מתיק מבטו ממני. פעם ועוד פעם, ותוך מספר שניות ונעיצות בתוכי אנחנו גומרים יחד כשהוא עמוק בפנים, שנינו בגניחה שקטה.
אני שואלת אותו אם הוא בדרך כלל מחזיק כל כך הרבה זמן, והוא אומר שהרבה פעמים הוא בכלל לא גומר, הוא חייב משהו מעבר לסקס ואישה שמושכת אותו בטירוף, ולכן היה חייב להסתכל עלי כדי לגמור, אחרת זה לא היה קורה. אני שוב נבוכה.
אנחנו מרוסקים במיטה, מחובקים, כשאני מגלה שכבר מתחיל הבוקר בחוץ. בעוד כמה שעות מייק יהיה על מטוס הרחק ממני ואני אחזור לשגרה אחרי ימים מופלאים. אני מתלבשת בחוסר חשק ושנינו דוממים, כשאני מבינה שאין לי דרך לצאת עם החולצה שלי אל הרחוב מבלי שיזעירו משטרה, ושואלת אותו אם יש לו במקרה משהו שאוכל ללבוש. הוא זוכר שאמרתי לו שלשום, בפאב, שאני אוהבת את הגופיה הגזורה שלו, זו עם ההדפס של נירוונה ושולף אותה מהארון, מדיפה ניחוח אביבי של כביסה, ושאריות מהבושם שלו. אני מחייכת חיוך ענק ונבוך ושואלת אם הוא בטוח, הוא עונה בחיוב ומחייב אותי לקחת אותה.
אני עולה על מונית, עייפה ותשושה ומאושרת במן שמחה מהולה בעצב, מתרחקת ממנו ומסניפה שאריות מייק מהגופיה שלגופי.
להנאתכם ותשוקתכם,
בתאבון,
אחת שהייתה.
כינוי:
אחת שהייתה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
