היה לי יום כל כך פשוט.
סופסוף נרדמתי בשעה סבירה (2) והתעוררתי רק ב14:00
לא יצאתי מהחדר, בהיתי בטלויזיה. יצאתי מהמיטה כי הכלב שלי כל הזמן רוצה לצאת ולהיכנס ולקחתי כוס מים ומשהו לאכול.
בשמונה בערב אמא דופקת לי בדלת ומתלוננת שלא רואים אותי ואח שלי היה פה עם הילדים (כאילו שלא שמתי לב..) ואף אחד לא טייל עם הכלבים ולא האכיל אותם. היא פשוט כל כך הכעיסה אותי. והייתי כל כך רגועה לפני!
התלבשתי ולפני שיצאתי מהבית בעצבים עם הכלבים אמרתי להם משהו כמו חבל לי שאין מי שיטפל בכלבים כשאני לא אהיה כאן יותר.
והתכוונתי לכל מילה. בזמן הטיול איתם חשבתי לעצמי כמה קל יהיה לי למות אם לא יהיו לי כלבים ואולי עדיף להם למות לפניי.
התחלתי לתכנן התאבדות אבל. רוב הסיכוי שלא יהיה לי אומץ. כרגיל.
קיוויתי שאיזה אוטו יפגע בי כשעברתי את הכבישים הם גם ככה כולם נוסעים על 80 בכביש של 50. אם הם היו מורידים את שלושתנו ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
