WELCOME TO MY WORLD

נאהבת

ירדתי לחניון, המעלית עצרה בדרך בקומה 11.
התפללתי "אל תכנס אל תכנס!" ונכנסת. מחזיק רצועה שאליה קשור כלב חום ושמן.
וחייכת אלי את החיוך שכל כך אהבתי וחייכתי בחזרה. ופתאום הזעתי קצת בידיים ופתאום לא רציתי להגיע לחניון. שאלת אותי לשלומי, וחייכתי שוב וחשבתי כל הזמן על כמה שאני טיפשה.
מה אני מחייכת? למה אני לא עונה?, אבל לא הצלחתי הרגשתי משותקת. הרגשתי טיפשה אבל בעיקר משותקת.
הריח שלך, הבגדים שלך, החיוך הביישן שלך מצד אחד ומלא בביטחון מצד שני. לא היית צריך לעשות כלום בשביל להזכיר לי. להזכיר לי מישהו שפעם הכרתי, מישהו שפעם אהבתי. היה לכם את אותו הריח, אותם הבגדים ואותו החיוך. אבל משהו היה שונה. אם ההוא שהזכרת לי היה שואל אותי לשלומי, הייתי עונה, עונה ומספרת ומרגישה בנוח. והזיעה בידיים? הזיעה בידיים לא הייתה מפחד מבושה, אפילו לא מכעס. זאת הייתה זיעה שונה, היא באה מאהבה אושר מחוסר אמונה שאני פה ואתה פה ואני לא מחייכת, אני מדברת ואני מספרת ולא חושבת פעמיים.
ופתאום הקול שלך הפריע לי במחשבות, שמעתי אותך זורק משהו על זה שאתה מתגעגע ומשהו על זה שאתה עדין אוהב. אבל לא היית כבר אותו האחד שבטחתי בו בעיניים עצומות, שהערצתי אותו ושכל מילה שלו הייתה תורה שלמה בשבילי. ביקשתי מימך להפסיק, וביקשתי מימך שתקל עלי. כי אתה לא מודע לזה אבל גם לי זה קשה. אני לא בוטחת בך אבל אני עדין אוהבת.
המעלית עצרה בקומה שלך אבל לא יצאת, ועד שהמעלית נסגרה זה הרגיש כמו נצח.
לא יצאת כי חשבת שיש עוד תקווה, חשבת שאולי משהו ישתנה.
ואני הייתי כל כך חלשה, הייתי קרובה להישבר ועצרתי את עצמי. ולרגע הרגשתי חזקה.
עד שלא יכולתי והתחלתי לבכות.  וניסיתי להבין מה בך גרם לי להישבר וחיבקת אותי ואמרתי לך שזה קשה והמשכת לחבק. וזה היה חיבוק שונה, חיבוק חזק. פחדת שאני אתחרט ופחדת שאני אברח שוב. הגענו לחניון והייתי צריכה לצאת, ונישקת אותי ונשקתי אותך בחזרה. וזה היה מלא אהבה, נשיקה שהתגעגעתי אליה נשיקה שאתה חיכית לה הרבה זמן. ובחטף עין ראיתי את הכלב החום והשמן שלך מסכל עלי ומקשקש בזנב ונזכרתי באותה השבת שישנתי אצלך ובבוקר קמתי לשירותים, היית חצי רדום והיית בטוח שהכלב שלך זה אני וחיבקת אותו חיבוק אוהב והיית נראה לי מאושר.
יצאתי מהמעלית ואמרת לי תבואי אלי אחר כך ונדבר ונשב. שמעתי אותך אומר שאמא שלך מתגעגעת אלי והתחלת להגיד שהיא תשמח.. ובדיוק נסגרה הדלת וחשבתי לעצמי כמה התגעגעתי לריח של בית שלך ולחיוך של אמא שלך כשהייתי מגיעה.
הלכתי לכיוון האוטו, פתחתי את הדלת והתיישבתי בכיסא הנהג. ופתאום אחרי הרבה שבועות הרגשתי תחושה עילאית, סגירת מעגל. לראשונה הייתי יכולה להגיד שהכל בסדר. ופתאום יצאה לי ההנחה הכבדה הזאת שהורידה לי את האבן מהלב, ופתאום הרגשתי אוהבת שוב ופתאום הרגשתי נאהבת.
נאהבת עד הפעם הבאה.
אני נשארתי אותו הדבר אבל אתה השתנת. מתפללת שלא תשתנה לי שוב, מתפללת שתישאר האדם שאתה עכשיו אל תשתנה! אל תהיה האדם שהיית בפעם האחרונה שדיברנו. תהיה האדם שהכרתי בהתחלה, בחיבוק הראשון, בנשיקה הראשונה וברגש הראשון.