שישי בערב והמחשבות מדברות בעד עצמן.
הדרמה היא סיפור מיותר המורכב משני דברים: צורך בתשומת לב וטמטום.
בנאדם לא צריך לעשות דרמות מסיפורי החיים שלו.
מותר לו לבכות, מותר לו להתעצבן, מותר לו לרחם על עצמו.
אבל כשבנאדם מתחיל לדמיין את חייו בתוך בועה סוערת וגשומה רק בגלל משבר קטן, זוהי כבר הגזמה ראויה לשמה.
האם ערימות גלידת השוקולד, שירי הפילס וחבילות הטישו ימלאו את תפקידה של הדרמה ובכך ימנעו ממנה להשתלט על כל האדם ולהרוס אותו מבפנים?
את זה יש לשאול את גלידת השוקולד, שירי הפילס וחבילות הטישו.
הדרמה היא סיפור מיותר הגורם לשני דברים: אובדן שפיות ופתטיות.
קוראים יקרים, בבקשה אל תראו אותי כאדם שלילי, מתנשא וחסר רגשות.
אני בפירוש הצהרתי שמותר להתפרק, וזה לגיטימי.
אך כשבנאדם מתחיל לקחת את עצמו ברצינות מופרזת שכזו, זוהי כבר הגזמה ראויה לשמה.
בנאדם יכול להראות חולשה בקרב אנשים, אבל הוא גם יכול לשמור את החולשה לעצמו.
זוהי החלטה שלו בנוגע לשיקול דעתו, ואין זה מעיד על טיבו של האדם, רק עוד נקודה אחת לגבי אופיו הייחודי.
מותר לו לבכות, מותר לו להתעצבן, מותר לו לרחם על עצמו.
זה לגיטימי.
כל אדם ותחושותיו, מחשבותיו ואופיו. שלושת האלמנטים האלה מזדווגים יחד ליישות, ומהרגע הזה- הכל בידיו.
הכל בידיי.
הכל בידיך.
הכל בידייך.
הכל ביד כולנו, האם אנחנו נחשוב ונחליט לעשות משהו.
לגבי כל דבר.
וכך דיברתי שם, מול ההר.
ומה העורב אמר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: