וזה ממש לא טוב לי כי למרות הכל אני צריכה לנסוע ללימודים ולקרוע שם את התחת בנסיען להבין משהו. אבל קשה להבין משהו. אף אחד לא באמת מבין.

דוחסים לנו חומר של כמה שבועות ביום אחד כשהמורה ממשיך להזכיר ״אין זמן, אין זמן״ ובאמת אין זמן. אין זנן לנשום אפילו.

לרגע אחד אתמול הרגשתי שהראש שלי הולך להתפוצץ.

אתמול קרובת משפחה של המתוק מתה. למרות שאחותו בכתה בייאוש, הוא לא ממש נראה מתרגש. אני לא הכרתי אותה.

הוא לא נתן לי לישון בלילה ובבוקר ביקש להשאר ולהשתמש בתירוץ ה״מוות של קרוב לא נתן לי לישון״. הייתי נותנת הכל בשביל עוד קצת שעות שינה..

אני צריכה לחזור להקפיד על אוכל. אני שמנה וזה עושה לי רע.