אבל אני עדיין לא מזניחה לגמרי. לא עדיין. מספיק הזנחתי כבר את הבלוג השני שלי שקיים כבר איזה נצח.

עבר עלי די הרבה לאחרונה.

כעיקרון התחברתי אל מיי, חברת הילדות שפגשתי לא מזמן. יצאנו גם הרבה אני, היא, לידיה ודניאל.

ארבעתנו נהיינו מין חבורה כזאת שעושה הכל ביחד. אפילו יש לנו קבוצה בוואטסאפ שבה אנחנו מספרות פאדיחות של אחרים. הקיטש.

כמו שאמרתי קודם, התחלתי את הלימודים שלי במכללה. בנתיים הכל הולך בסדר [עברו רק יומיים] אבל אני חושבת שאני אסתדר עם זה.

המתוק שלי שם, המטאליסט מלפנינו והרבה חברים שלנו גם כן נמצאים. זה ממש נחמד.

אפילו שהפודל גם התקבלה וגם נמצאת איתי גם בכיתה, זה פחות מפריע לי. אני עם חברי היא עם חבריה.

ביום הראשון היו שיחות של "מה נשמע" וכאלה כי בכל זאת כולנו מכירים אחד את השני. רובינו. הכיתות צמחו הישר מהתיכון שלמדנו בו ביחד.

היו רגעים בהם הסתכלה עליי ומבט-מוזר-לא-מלא-שנאה-בכלל היה עליה. חשבתי שאולי יש סיכוי שתפסיק להתנהג כמו פקאצה קטנה.

בכל זאת, זה צמח בעיקר מההתחברות עם ליה. ליה שונאת את כל מי שלא מסכים להיות השפחה שלה ולעשות מה שהיא אומרת.

לצערי הפודל איבדה את דרכה והגיעה אליה. כיום היא מחקה אותה בכל צעד. נו טוב, כמו שהיא היתה עושה איתי פעם..

אבל לפחות אני מתנהגת בכבוד לאנשים. ליה רק מנסה להשפיל אותם. בסגנון "מלכת הכיתה" ביסודי. רק שהיא עדיין מאמינה בזה כנראה.

כ"כ שמחתי שהיא לא התקבלה. למרות שזה הגיוני, היה לה ממוצע ממש נמוך. במיוחד במקצוע שצריך למכללה..

ואם את האמסטר לא קיבלו והוא תלמיד מעולה למה שאותה ייקבלו?

אבל אז, יום אחרי זה, הסיוטים שלי בהתגלמותם הופיעו. היא נכנסת לכיתה כשעה אחרי שהתחלנו ללמוד. ואני חושבת: DAFUQ.

מיותר לציין שהיא בוהה בי כל שניה, והפודל כאילו מחקה את הבעות הפנים שלה, נכון? כמו שזה היה אז, בי"ב.

אני לא יודעת אם היא עושה את זה כי רזיתי [המדים באמת יושבים עליי טוב יותר מפעם] או כי היא נזכרה כמה היא שונאת אותי. זה מצחיק.

אבל אי אפשר לא לשים לב למבט הגועל שמציף אותה כשהיא נתקלת בי בדרך לשירותים או כל מקום אחר. אי אפשר להתעלם מהפעם ההיא שהיא "נתקעה" בי [התנגשה יותר נכון] כשהיא באה לגשת אל התיק שלה. לפעמים אני תוהה למה היא כ"כ שונאת אותי. סה"כ מתייחסים אלי גם בזכות האופי שלי ולא כי אני מראה את הציצי שלי לכולם כמוהה..

בקשר לדיאטה? קצת איבדתי את עצמי. אכלתי מזון גם לא הכי בריא, גם בלילה. גם השינה שלי היתה ממש מועטה לאחרונה.

הספורט היחידי שעשיתי היה הליכה ממקום למקום כשיצאתי עם השאר.

היו לילות אלכוהול וגם כשלא היתה בירה רוב הזמן. 

אני קצת מפחדת לעלות על המשקל כרגע, אבל מהיום אני מנסה קצת להתמיד יותר.

אני כנראה לא ארשום במחברת כמו קודם מה נכנס לי לפה כי אין לי כוח להסחב איתה לכל מקום אבל אני אפסיק לאכול בלילה כבר ואתנתק ממתוקים.

אה ולחזור לשתות תה. זה הכי מקפיא תיאבון שיש. חוץ מזה, אני חולה על תה ירוק ויש לי הרבה סוגים שלו בבית. כל אחד מיוחד בדרכו שלו.

אני צריכה לחזור לעדכן פה. כבר כמה ימים שאני חושבת איך אני אכתוב את הפוסט הזה. זה באמת חסר לי ההוצאת רגש הזאת, כי אני מרגישה כבר שלחברות שלי כבר אין כוח לכל הפסימיות וזיוני השכל שלי. במיוחד שאני מנסה לא להראות את עצמי כזאת לידן.