- יש לי שאלה: בחיים הפרטיים שלך אתה גם מנסה לאמן את כולם?

כשזו שאלה שנשאלת באימון המסכם, כשאני מתיר טיפה את האווירה וחושף קצת יותר ממני, אני מבין שאין כוונה ביקורתית. יותר לעמוד על קנקני.

- אני מניח שכן. לא כל הזמן... אבל זה קצת הביצה והתרנגולת. אני מטבעי מנסה לעזור ולממש את הפוטנציאל של כל מי שאני פוגש. מאז ומעולם. זו הסיבה שהחלטתי להתמחות באימון.

- זה לא מציק? לנסות לשאול שאלות, ולפעמים מבלבלות, את הסובבים אותך? חברים, משפחה, מכרים...

- אני רוצה לקוות שאני תורם. מנסה להראות לאנשים שיש עוד דרכים לחשוב, לחיות... אבל אם להיות כן, ישנם גם כאלו שהתרחקו. בעיקר כאלו ש"גידלתי" בדרך... לגביהם, המפגש איתי מתורגם לסוג של כשלון. לא בעיני, חס וחלילה, אני לא ביקורתי כלפיהם. אבל הם כנראה מרגישים שאני אתאכזב מהקונפורמיזם שבו בחרו. שלא מיצו את הפוטנציאל האמיתי שגלום בהם ובחרו לעבוד במשרות "קלות". זה רחוק מהמציאות. אני גאה בהחלטות שעשו, ואני דואג להדגיש זאת. ובכל זאת...

- אז זה טבעי לך. לשבת ודבר שעות עם אנשים. גם עם זרים...

- מאוד! אני יכול לבנות שיחה קולחת עם הערס השכונתי, עם הקופאית בחנות, עם איש אקדמיה. לא תמיד אני רוצה... אבל אם נוצרת ההזדמנות – אז בכיף. ולרוב שמתי לב שאני מקטין את עצמי. בעיקר בתקופות שהייתי מנכ"ל או בתפקיד בכיר אחר. אנשים נרתעים, לא יודעים איך לאכול את זה. אז הייתי "עובד במחשבים" וחי "בסדר", ו"איך אתה??" תמיד דואג להעביר את השיחה במהירות לצד השני... לא באתי לדבר עלי. זה לא מעניין. מה אתה צריך?

- קלטתי - אתה פשוט חפרן טבעי. פילוסוף כזה?

- אין לי תואר בפילוסופיה. אז אולי אני פילוסוף מקומי כזה, במקרה הטוב. את יודעת, פעם היו באים לפילוסופים בבעיות שאיתם הולכים היום לפסיכולוגים וליועצים. לא שאלות של בריאות נפש, אלא שאלות קיומיות של משמעות וכאלו. אני מעריץ נלהב של הרמב"ם – מישהו שהיו באים להתייעץ איתו בכל נושאי החיים: בריאות, זוגיות, משפחה, דת, אלוהים ומשמעות בכלל.
היום פילוסופיה היא מילה גסה. יותר מפסיכולוגיה. נהיינו אנושות מעשית, תבניתית. פועלים של התעשיה הגלובלית. חושבים מעט ומתרוצצים הרבה. והפילוסוף השכונתי דהה ונעלם, ממש כמו הסנדלר בפינת הרחוב...
יכול להיות ששניהם מיותרים במציאות שלנו, ובכל זאת אני מסרב להאמין...
ואוו, יצאתי חופר. בדיוק כמו שאמרת...
- כן... אבל כיף לשמוע אותך מדבר לשם שינוי. חבל שרק בסוף האימון.

- באימון דיברנו עליך ומה טוב בשבילך. דעותי הם דעותי. רלוונטיות רק לגביי. אבל האמת שדיברתי כל הזמן. רק לא באמירות נחרצות. אלא בשאלות שבאות מתוך מי שאני.

- ברור לי. והיה כיף גדול לשבת ולדבר כל שבוע, לפתוח את הראש ולהתמודד עם שאלות קשות. אני עכשיו מבינה שחלקן הגדול היו פילוסופיות...

- כולן אני מקווה... "מה אני עושה כדי לשלוט בחיי", "איך לבחור מסלול שימצה את היכולות שלי", "איך להתייחס לקרובים אלי ולראות גם אותם". זה הכל במטרה להיות שלמה יותר ומאושרת יותר. כן, "מאושרת" – זה לא בושה לשים את המילה הזו כמטרה בקבלת ההחלטות היומיות, כמו שכבר הבנת.

- אני מרגישה קצת כאילו אני מראיינת אותך... אולי הייתי צריכה לעשות את זה בפגישה הראשונה...

- התקבלתי?

- גבולי...

קריצה.