- לסלוח למניאק? נראה לך? אתה... עד שהוצאתי את הזבל הזה מהראש, אתה חוזר לי איתו?

- אני יודע שנפגעת ממנו ממש. אבל ממש! והוא כמעט מאחוריך. אבל רק כמעט כבר שנתיים. לא ממש המשכת הלאה. למה?

- אני לא מאמינה לאף גבר עכשיו. כולם לא נאמנים, אפסים ומעניין אותם רק דבר אחד!

אני מתעלם מהעובדה שהרגע הכלילה אותי בקבוצת האפסים הבוגדים.  בתור מאמן אני הזבוב על הקיר. לא ממש חלק מקבוצת הגברים או הנשים. אבל היא שמה לב למבט התוהה שלי.

- בסדר. לא כולם. אולי... כל מי שיצא לי או לחברות שלי להכיר. אוקי.

- למה בעצם לא התגרשת ממנו עדיין?

- מז'תומרת? לא יצא! אבל העפתי אותו מהבית קיבינימט באותו היום ואני רואה אותו רק כשהוא בא לילדים.

- ואיך הוא עם הילדים?

- בסדר... ת'אמת שהוא אבא טוב. הם מתים עליו והוא גם עוזר כל פעם שאני צריכה גיבוי. לא יכולה להגיד מילה רעה בקטע
הזה.

- את שמה לב כמה עצבים ואנרגיה שלילית יש בך בכל פעם שאני מזכיר אותו? זה מדגיש שלא השארת אותו מאחור. הוא עדיין מעורר בך רגשות.

- כל פעם שאני שומעת את השם שלו, עולה לי בראש התמונה שלהם במיטה שלנו. לא שהייתי שם. הוא שפך הכל כשחזרתי עם הילדים מהחג אצל ההורים. אבל אני שואלת אותך: איזה זבל של בן-אדם זורק משפחה לפח בשביל...

- איזה בן אדם באמת? את מכירה אותו מעל 10 שנים? מה קרה לו לדעתך?

- מה אני יודעת? ראה כוסית ונדפק לו המוח.

- הייתם פעם חברים טובים, אמרת לי...

- הכי טובים! הייתי מרימה אותו כשנפל והוא היה דואג להצחיק אותי תמיד. ידעתי שזה זה! ופתאום... בגלל זה זה עוד יותר כואב...

- את כועסת בצדק. זה פוגע ברמת החברות שלכם. אבל אם תנסי להכנס לראש של פעם. שהיית החברה הכי טובה שלו. אני יודע שקשה. אבל אני מתעקש. מה עבר עליו בתקופה ההיא?

היא שואפת אויר בנשימה ארוכה במיוחד. מנסה לשלוט בעצמה.

- הוא היה על הפרצוף. צמצמו אצלם והוא ישב בבית שלוש חודשים כבר. רוב היום מול הטלויזיה. לא מתגלח, בקושי שם דאודורנט! רק אם הוא יוצא בערב לשתות עם חברים.

- ואיזו חברה היית? תמכת? פירגנת?

- למה יש לפרגן? לפחות אם הוא בבית אז שהיה מנקה או עושה אוכל? ועוד יוצא לי לשתות ומוציא כסף שאין לנו. נכנסתי בו, ברור.

- אז אני מניח שהתרחקתם.

- קצת... פתאום הגבר שלי נהיה בטלן ושתיין. לא היה נעים להסתכל עליו בכלל. בטח לא לגעת בו. וחוץ מזה הייתי חייבת לקחת עוד עבודות בשביל לסגור את המינוס.

- איך את חושבת שהוא הרגיש?

- חרה, אני בטוחה. קודם היה המלך בבית ונהיה סמרטוט... אבל מה יכולתי לעשות. מישהו היה צריך לפרנס, לא?

- בהחלט. עשית מה שהיה צריך לעשות בנושא הכלכלי. אבל מה לגבי החברות?  הזוגיות? נראה לי שלא ממש היית שם בשבילו.

- נכון... אתה אומר שאני אשמה שהוא הלך להיא?

- אין לנו מטרה לחפש אשמים. דיברנו כבר שזה לא מועיל אף פעם. אבל נראה לי שאת נכנסת לראש שלו. תמשיכי. 

- כן... נראה לי... הוא תכלס היה איתה רק בלילה ההוא. חזרו שיכורים מהפאב הרבה. אני זוכרת שהוא היה עצוב ממש למחרת. נראה לי כאילו מת או משהו. הוא אמר לי: רק רציתי שתחבק אותי... שתאהב אותי...

אני מגיש לה את חבילת ממחטות הניר והיא מנגבת את פניה בלי לתת דין וחשבון לאיפור. לבסוף היא אוספת את עצמה.

- הוא היה ממש לבד. לא הייתי הגב שהייתי צריכה להיות... אבל לא יודעת אם אני יכולה לסלוח לו...

- למניאק...

היא מחייכת. מושכת באפה.

- כן. למניאק שלי...

גמר חתימה טובה!