- כבר שנים שאין לי מספיק כסף, ואני צריכה להתחיל לקבל את זה שכנראה גם לא יהיה לי...

- חשבתי שהתבוסתנות הזו מאחורנו, ופתאום היא חוזרת מהחלון... מה קורה?

היא נבוכה. מבוישת, כאילו תפסתי אותה מעתיקה במבחן.

- לא יודעת... אני מתאמצת ולא מוצאת כלום עם משכורת סבירה. שלחתי מלא קורות חיים ובאמת שלא התבטלתי, וכלום. הכל בשכר מינימום. ואני מרגישה שאני שווה יותר מזה... אתה רואה – למדתי לפרגן לעצמי.

- מעולה. ואת צריכה! את מוכשרת בכל כך הרבה תחומים. ואת גם ראש גדול. מה לדעתך תוקע אותך עם משרות כאלו?

- זה מה שאני מוצאת. אין לי תואר וכנראה זה מה שיש למישהי בגילי.

- אני יודע שהתואר פוסל אותך ממקומות רבים אבל יש מספיק אפשרויות למישהי יצירתית כמוך. יצירתית בחשיבה אני מתכוון.

- שלחתי לפחות 30 קורות חיים השבוע, וכלום!

- תני לי דוגמאות של משרות וחברות ששלחת להם?

- כל מיני: משרות פקידותיות, עובדת בחנות, צרכניה וכאלו. אבל נראה לי שאם לא אמצא משהו עד הסופ"ש - אקח את המשרה בקפה ליד הבית שהציעו לי מזמן.

- אני מבין ומכבד את העובדה שאת רוצה עבודה, כי צריך להתפרנס. מצד שני היות ואת לוקחת הכל באופן מעמיק – את תשקעי בעבודה, כרגיל, ולא תהיי זמינה להזדמנויות רציניות ומתאימות יותר – אם יגיעו. ברור שגם לא תמשיכי לחפש עבודה...

זה בדיוק התבנית שחוזרת על עצמה בעשור האחרון מאז שפוטרת. חייבים לפרק אותה.

- אוקי. אני אשים לב ואמשיך לחפש.

- נהדר. אבל זו רק בעיה אחת לטעמי. ברשימה של החברות שפנית אליהם, אין אפילו משרה אחת שמתאימה לכישורייך! הלכת על מה שקל והסיכוי להתקבל גבוה. את מכוונת נמוך, אז את פוגעת נמוך! וככה זה נמשך שנים...

- כן... לא חשבתי על זה ככה. אז מה לעשות?

- אני רוצה שתכיני לאימון הבא רשימה של הצעות עבודה שנראות לך מאתגרות, מעניינות שהיית רוצה לעשות ומן הסתם בשכר שהיית מקבלת פעם. אני רוצה שתתרגלי לכוון גבוה חזרה.

- אבל שם בטוח ידחו אותי, בלי התואר ובגילי...
- תדמייני רגע שיש לך רובה בידים. תכווני לפינת החדר למטה.
כן,כן... תעשי את זה... עכשיו תרימי את הנשק ותכווני למנורה שמעלי. תחזיקי יציב עד שתרגישי שהמטרה בכוונת. חכי כמה שניות... זהו, עכשיו תלחצי. איך ההרגשה לכוון גבוה?

- חחח... מסנוור... אבל כיף!

- אני רוצה שתצרבי את ההרגשה הזו. כמה כיף לכוון גבוה. מפחיד ומסנוור – אבל שווה! הרי נמאס לך להיות ראש קטן ולקטר, כשאת תכלס רוצה לחזור לניהול במשרה עם אתגר ויצירתיות – כמו פעם.

- מפחיד אבל... ואם לא ירצו אותי? או לא אצליח?

- ברור שמפחיד וברור שאפשר להכשל. אבל זה כל הרעיון: להפסיק ללכת על בטוח. להיות מוכנה להכשל אבל הסיפוק שיהיה לך אם תצלחי...
תראי - החלטה שלך, אבל הכל לגיטימי. גם אם את עדיין לא מוכנה לעלות על הסוס בחזרה.

- אפשר פוני?... האמת אני חייבת לעשות משהו עם החיים שלי. לא יכולה להמשיך לרבוץ! יאללה – מה עושים?

- שלום לך וברוך שובך. תנהלי אותי! מה את מציעה?