התעוררתי בבוקר השכם, השמש הייתה גבוהה בשמיים. שטפתי פנים ורחצתי שיניים, קרצפתי את העיניים, היום הזה, אמרתי לעצמי, הולך להיות משהו יוצא מהכלל. אני מתלבש סבבה, ממלא את עצמי קולה, ויוצא לרחובות לראות מה ומי. אמרו תלו בלונים מעל הרחובות, ותהלוכה של ליצנים מסתובבת עם אפים אדומים וכובעים מצחיקים, וילדים קטנים עם אמהות מנופפים דרך החלונות בדגלים, ויש מכונה שמשפריצה טופי שוקולד לתוך חצרות הבתים. אבל זה לא היה ככה. מהמרזבים של הבתים ומהחלונות היו תלויים אנשים מתים בצווארם, וכל החלונות היו סגורים. לא נראו אימהות ולא ילדים קטנים, רק כמה חיות קטנות עם ציפורניים כמו סכינים. תהלוכה של מתים-חיים הזדחלה בעצלתיים בכבישים המובילים, והמתים שהיו קצת חיים הלקו את עצמם בענפי שיטה דקים. מכוניות שחורות משוריינות סיירו ברחובות עם מכונת ירייה על הראש, על גג המכונית, ומפעם לפעם נשמעו צרורות יריות. לא, זה לא הבוקר-צהריים טוב שהבטיחו לי, אמרו מחשבה משנה מציאות. אז פשוט לקחתי את הרגליים והתחלתי לרקוד, רקדתי, רקדתי את כל הרחובות.
אני לא מבינה מה לא בסדר באיך שאני מדברת. אם לא מוצא חן בעינייך איך שאני מדברת, אז זדיין מ-פה. כל הזמן אתה עושה לי צ'אקאלאקה על הראש שלי, לא טוב לך מי שאני? אז זדיין מ-פה. אני לא צריכה שמישהו ינקנק לי את הנשמה, קשה לי גם ככה. אנשים צריכים לעזור אחד לשני, לא לחתוך להם את הלב לרצועות. כי באמת שאני טובה ב-מה שאני עושה, ואני משתדלת מאוד, אם אתה לא יודע להעריך, אז תקבור ת'ראש באדמה. זיוני שכל לא עוזרים לי מהצד שלך. אני לא מקבלת מספיק פידבק כנה. אני לא צריכה מישהו שילטף לי את הטוסיק, אבל מילה טובה תעזור, כזו שלא משאירה טעם של שפיך על הלשון. אני די משועממת מהעולם המזוין הזה, אם להגיד את האמת. וגם אין לי כוח לכל האנשים שמנסים לזיין אותי בתחת, ועוד חושבים שהם עושים לי טובה. אני לא מחפשת גבר רמבו שיילחם בשבילי מול כל העולם, אבל אני צריכה ממנו, ממך, משענת, מילה טובה, הבנה. במקום זה מה אני מקבלת ממך? חרא לפנים. מכולם אני מקבלת חרא לפנים, אבל אני לא רוצה את זה ממך, כי אתה אמור להיות המיוחד, המקום הנוח. אבל אם לא טוב לך איתי... אז מה אני יכולה לעשות? אתה רוצה שאשתנה בשבילך? לא, זה הטבע שלי וזהו, בדיוק כמו שטבע של רקטום זה לחרבן, ואני בטוחה שהוא לא נוצר כדי שידחפו לתוכו זין. לפחות זו לא הייתה התוכנית המקורית, הרי בשביל זה יש קוס, כי הרי באיזו דרך אחרת אפשר להיכנס להיריון? הטבע רוצה את שלו - רבייה. אמנם אתה לא דופק אותי בתחת פיזית, אבל אתה מנסה לדפוק אותי בתחת מבחינה מטאפורית, כלומר להציק לי על דברים שאין לי שליטה עליהם, וסתם לעלות לי את הקריזה. אין לי בעיה שתגמור לי על הפנים, דווקא בזמנים מסויימים אני אוהבת, אבל אל תמרח לי את הפנים בחרא שאתה צובר בחיים שלך, ותשליך אותן עליי כאילו אני האסלה שלך. אני לא צריכה לשמוע את הצרות שלך, יש לי צרות משלי. זהו. אני אשמח להיות פה ולהמשיך להיות פה איתך, אם תוציא את המקל מהתחת ולא תתנשא עליי, אחרת אני הולכת ואתה יכול לשרמט כל אחת שתרצה כשאני לא אהיה פה. אבל כל עוד אתה רוצה אותי, תתנהג כמו בן-אדם ולא כמו מפגר, ותהיה תרבותי, כמוני.