המילים שנכתבות מעצמן

מה אני מתכווץ לי מה

הגודל לא קובע

ממה אני מפחד

מהפחד עצמו

את מי אני מאשים

את כולם חוץ מעצמי

מי נתן לי רשות

מי שיצר אותי

>>>>>>>>

אינסוף חטאים ואינסוף שקרים,

אינסוף עלבונות ובזיונות

אם הייתי יודע, אם הייתי מרגיש,

אם הכול היה חוזר אליי,

הייתי משסף לעצמי את הגרון

מי מדבר בתוך הראש שלי,

ולמה הוא עושה את זה

מתי הוא דיבר,

ומי נתן לו רשות

מי יודע הכול טוב יותר ממני,

והאם הוא שותק

ואם הוא שותק, למה הוא שותק, ועד מתי ימשיך לשתוק

מה יקרה כשיחליט לדבר

הייתי כנה איתך, היא תגיד, אבל אני שונאת כנות

הים לא מראה את אכזריותו ממבט שטחי מקו המים

הים לא מראה את אכזריותו, עד שהוא בולע את הספינה

>>>>>>>>>>

זייני שכל,

כולם זייני שכל.

מצחיק אותי איך אתה משקר לי כל הזמן,

ואתה חושב שאני לא יודעת

לך מכאן, אני לא צריכה אותך

אתה אפילו לא מנשק כמו שצריך.

>>>>>>>>

מצחיק אותי איך אתה בוגד בי כל הזמן,

ואתה חושב שאני לא יודעת

לך מכאן, אני לא צריכה אותך,

אתה אפילו לא מזיין כמו שצריך.

>>>>>>>

מצחיק אותי איך אתה שוכב עם גברים,

ואתה חושב שאני לא יודעת

לך מכאן, אני לא צריכה אותך,

אתה אפילו לא יורד כמו שצריך.

>>>>>>>

מצחיק אותי איך אתה מתקלח כל הזמן,

ואתה חושב שאני לא יודעת

לך מכאן, אני לא צריכה אותך,

אתה אפילו לא משתמש בסבון כמו שצריך.

>>>>>>

מצחיק אותי איך אתה לובש בגדי נשים כל הזמן,

ואתה חושב שאני לא יודעת

לך מכאן, אני לא צריכה אותך,

אתה אפילו לא הולך על עקבים כמו שצריך.

פעמונים מצלצלים בבוקר יום ראשון,

והכול טובע בשיגעון

אנרגיות מפוזרות כמו מיתרים,

וחומרים ומשקאות חריפים הופכים אנשים טיפשים

אני בנוי מזעם וייאוש, צרחה גדולה אל תוך הלילה.

אני כותב יותר מהר מהקצב שמאשרים יצירות

אבל יש אתרים שלא צריך לחכות לאישור,

הם חברים שלי

אתרים ידידותיים שבלחיצת כפתור אני בעניינים

מיד כשגמרתי לכתוב, היצירה באוויר,

וכולם רואים אותה

היא באה בשמלת היצירתיות שבה,

ומגלה את פנייה לעולם

כולם תוהים עליה, בוחנים את נתוניה,

מתפעלים מיופיה, ואומרים -

"זו חתיכת יצירה!"

רק במה חדשה נשארת קפואה פתאום כמו גוש קרח,

כשהכול רוחש וגועש סביבה.