המילים שנכתבות מעצמן

עם רוח נכונה, אלמד ללקק בלשוני את עינייך

לפזר את החול מארגז החול לכל עבר

לנשוף על פרח ולפזר את אבקניו

לעשות מגדל של אבנים חלקות שטוחות גדולות בחוף הים,

ולצפות, לראות, מי ימוטט אותן

אני יכול להרביץ לבובת סמרטוטים או בובת גומי

אפשר לגזור דף נייר על-פי מתאר שדייך

אפשר להוריד את הירח, ולתלות אותו באמצע התקרה,

במקום מנורה

את יכולה לדבר חרש-חרש, או לצעוק עליי,

אבל קחי את האפשרות שאני יודע לצעוק בחזרה

השמיים נמוכים ואין מספיק עיניים לראות את יופי עינייך

מגדלי פרחים מנייר צפים על הרוח הקפואה בסלוני

אולי גם לך חבל שזה נגמר ככה, אבל אולי אפשר להתחיל מחדש

יותר זקנים, פחות מאוהבים, יותר חכמים.

מוציאים תינוק להורג על מרקע הטלוויזיה שלי,

באשמת פשעי מלחמה, באשמת בגידה,

באשמת ערכים נעלים מדי

והוא ממזמז את התחת שלה, והיא צוחקת

ואומרת שהיא רעבה, ופורסת לחם,

ומורחת חמאה וגבינה, ומלפפונים חתוכים

"למה לא קנית את עגבניות השרי?

אתה יודע שאני צריכה עגבניות שרי,

בשביל השקשוקה!"

העגבנייה לא רצתה שיאכלו אותה תנינים אדישים

אם כבר לאכול אותה, אז אנשים תאוותניים

לא יצורים גדולים כמו לטאות ענק,

שלא אכפת להם בכלל מהעגבנייה האכילה

העגבנייה לא אהבה לטאות גדולות,

ופחדה מאוד מהשיניים שלהן הגדולות החדות

"תאכלו אותי אתם," אמרה לאנשים השמחים,

"עגבנייה משמחת לבב אנוש!"

"אנחנו מצטערים מאוד," אמרו האנשים השמחים,

שכבר לא היו כל-כך שמחים,

"אבל גם הלטאות צריכות לאכול עגבניות."

העגבנייה בכתה מאוד.

העגבניות האדומות יונקות את הדם מהאדמה

ומשמינות

והאצבע שלי משמינה איתן.

העגבנייה אוכלת את עצמה,

ומאכילה את האצבע שלי,

האצבע מאכילה את העגבנייה.

טוב לעגבנייה להיות עגבנייה,

כמו שטוב לאצבע להיות אצבע.

טוב לאצבע להיות אדומה,

ממיצי עגבנייה 

נקי, מזוכך, מזוקק, מזכך.

עגבנייה יחידה אוכלת את עצמה,

ועגבנייה שמנה משמינה,

ועגבנייה אדומה מאדימה,

ועגבנייה בשלה מבשילה.

עגבנייה בלי צל של ספק בעצם אכילתה,

כי נאכלה העגבניייה אחרי שעגבו עליה.

טוב לה להיות כל מה שרצתה,

עגבנייה תאוותנית מלאת תאווה,

אדומה מבושה, או מהעזה,

מסמיקה או מתריסה.

עגבנייה הכי לה.

אצבע מתקשה.

אצבע מתקשה למראה העגבנייה

העגבנייה מסמיקה, נבוכה,

מתרגשת נורא.

היה ערב משגע,

כזה שנדיר מאוד בישראל בתקופות האחרונות

ישבתי אני והיא בבית המשותף שלנו,

ועוד ידידה ארעית, שכנה קרובה-רחוקה,

שנקשרה אלינו

האזנו ללנרד כהן ושתינו יין,

ודיברנו דברים של מבוגרים בקול תרבותי ונעים

הידידה הפתיעה אותנו כשהיא אמרה לנו שהיא

קוראת בקפה וקוראת מחשבות

וחשבנו שזה יהיה משעשע אם תגלה לנו נסתרות

שתינו קפה, והיא הביטה היטב בהילה שלנו

נדמה לי שקוראים להילה הזו "אורה", אבל לא שאלתי

היא הביטה במשקעי הקפה היטב, 

כשהיא מסובבת את הכוסות בצורה מאוד מקצועית

"ובכן," היא אמרה לבסוף, "אני רואה שאתם תתחתנו..."

והביטה בנו, מחכה לקריאות הפתעה מצידנו

"אבל אנחנו כבר נשואים," אמרתי, ואשתי צחקה

"אה, כן?" היא זעה בחוסר-נוחות,

"אז כנראה שתתחתנו שוב," 

"עם מי?" אשתי ניסתה לעקוץ אותה

"זו עם זה, כמובן." היא אמרה וחקרה שוב את משקעי הקפה

"מה עוד את רואה?" שאלתי

"יהיו לכם ילדים," היא אמרה,"שלושה."

אשתי שאגה מצחוק

"מה מצחיק..." שאלה בחשש הקוראת בקפה וקוראת המחשבות

"כבר יש לנו ילדים..." לחשתי, לא היה נעים לי

"כמה?" היא שאלה

"שלושה..."

"אה, באמת?" אמרה הקוראת בקפה והקוראת מחשבות וזעה בחוסר-נוחות

"מה לעשות...?" מלמלה אשתי, ופרצה בצחוק

"אז כנראה שיהיו לכם עוד שלושה," קבעה בעודה בוחנת את הקפה

>>>>>>>>>>>>>>>>

יותר מאוחר, כשהיינו לבד, שאלה אותי אשתי אם האישה הזו יודעת שהיא כבר לא יכולה ללדת

"לא נראה לי," גיחכתי

עמדנו במרפסת חבוקים עם כוס יין,

וחיפשנו עגלות בכוכבים.

היא אהבה אותי כל-כך הרבה שבא לי לבכות

אבל אני לא יכולתי לאהוב אותה, כי היה לה ריח של גויאבה

למה אתה לא אוהב אותי, היא שאלה

כי יש לך ריח של גויאבה, אמרתי

אבל לך יש ריח של קיווי, היא אמרה,

ואני אוהבת אותך בכל זאת

אני לא יכול לאהוב מישהי בריח של גויאבה, אמרתי,

אני אוהב מישהי בריח של בצל

ואם היה לי ריח של בצל, היא שאלה,

היית אוהב אותי?

בטח, עניתי, אבל אין לך ריח של בצל, 

יש לך ריח של גויאבה

מה אני יכולה לעשות כדי שיהיה לי ריח של בצל? היא שאלה

את צריכה להיות בצל, אמרתי לה

כמו שאתה קיווי? היא שאלה

כן, אמרתי

>>>>>>>>>>>>>>

ובאמת אחרי כמה זמן היה לה ריח של בצל

איך זה שיש לך ריח של בצל, שאלתי,

הרי היה לך ריח של גויאבה

כי עכשיו אני בצל, היא אמרה

עכשיו את מריחה נהדר, אמרתי לה

אז עכשיו אתה אוהב אותי? היא שאלה

כן, עניתי, בתוך הסלט,

ועשיתי ממנה סלט.