המילים שנכתבות מעצמן

אני מתלהב כל יום מחדש מהשדונים הקטנים שלך,

איך הפטמות קופצות לכל מגע קל

אבל - את זוכרת איך טיילנו במדרחוב,

וראינו איש אחד זקן מנגן על כינור

על הרצפה היה כובע שחור לאסוף כסף,

נתנו לו כמה עשרות שקלים,

הוא קד במחוות תודה

אחרי זה עברנו ליד צייר, 

והוא צייר אותך יפה ונפלאה ומתמוגגת,

עם אש בעינייך

לקחנו את הציור אחרי ששילמנו,

וקנינו גלידה עם שבבי שוקולד וסוכריות,

בטעם פיסטוק-שוקולד

קניו ספרי שירה קטנים בפרוטות,

ופוסטרים לקירות שלנו,

וגם כמה מקלות קטורת,

וחרוזים לתלות על משקופי החדרים בשרשראות

קנית צמיד לרגל ופרח לשים בשערך,

ונסענו באוטובוס הביתה,

בבגדים בלואים ועם אור בעיניים

כשהגענו אכלנו ארוחה טובה וצנועה,

וניגנו את לאונרד כהן על סיגריה ותה קר

טעמנו ענבים ירוקים ופלחי תפוז,

ואת נרדמת בסלון על המיטה המבוקעת

ועכשיו כשאת ישנה, אני יושב בחדר הגדול,

ליד האורגן הישן,

וכותב לך כדי שתזכרי,

ואולי תחזרי לנגן על הגיטרה שעומדת פה בפינה.

ל-בלו נשבר הלב כי היא לא אוהבת אותו יותר

זו הייתה יכולה להיות חוסר בעיה בכלל,

אילו הוא לא היה אוהב אותה

אבל לצערנו הוא אוהב מאוד

אז כשהיא הולכת, הוא נשבר,

וכשהיא מתעלמת, הוא נשבר,

וכשהיא עם אחר, הוא נשבר,

וכשהיא לא חוזרת, הוא נשבר

בלו איבד טעם בחייו,

כי אם אין היא, אין כלום לגביו

הוא עושה סמים ומזיין כמו שרמוט,

אבל שום-דבר לא מצליח למלא את הבור שהיא השאירה

אז בלו מת, בליל חורף קר,

בן 27

כולם באו להלוויה, אבל היא לא באה,

היא הייתה עסוקה.

>>>>>>>>>>>>>>

"מה, באמת הייתי עסוקה,

הייתה הופעה שווה בבארבי!"

ולא הייתה לי דרך ללכת בה

מלבד לזחול לרגלייך

גילחתי את שערות ראשי,

עשיתי קעקוע על העורף

כל יום זה נראה מוזר יותר ויותר איך עיני דומעת,

לנוכח יופייך המסנוור בעיניי

לבי נשפך באהבה וסגידה

לא תהיה לי אישה אחרת.

(מוקדש לעלמה מסרט הפורנו)

>>>>>>>>>>>>>>>

אבל תהיה לי עוגה אחרת,

שזה יותר טוב

כי העוגה מתוקה עם הרבה קצפת,

מלאה סוכר ושוקולד

נאפתה בתנור החדיש ביותר,

נמדדו מעלות מדוייקות

הטעם ממש נמס על הלשון

שוקולדי כזה

עם ריח קקאו וקינמון

ושברי שוקולד לבן עם דובדבן.

(מוקדש למאפייה של מושיקו)

אין לי נושא לכתיבה. יש לי נושא לכתיבה - אני לא עושה כל-כך הרבה, לא ממש, אבל אין לי מנוחה. הראש רץ בכל מיני מחשבות שמושלכות לאינטרנט, ואני מרגיש שאם אני לא כותב, אז אני לא עושה כלום. כי אם חשבתי משהו, ולא כתבתי אותו, כאילו לא חשבתי אותו. או שחשבתי אותו, אבל הוא רק התגלגל לי בתוך הראש, מאיים לשגע אותי. אז אני כותב, אבל נמאס לי להמציא מחשבות מלאכותיות, אני עוד עלול להאמין למחשבות המלאכותיות שלי.  

האמת שאני לא מייצר כלום, מלבד פנטזיות וחלומות. סיפורים, שירים, קטעי סיפורים. ואני לא מרגיש מבריק כמו פעם. ואם יוצא לי משהו מספיק טוב, אין לו ערך גדול בעולם הגדול מאוד. אנשים קוראים, לפעמים מחמיאים, לפעמים אני יודע שהם מעריכים למרות שהם לא אומרים. אבל מה זה שווה לי. אני בלון נפוח בצורה כזאת, מלא בדברים לא אמיתיים, בעולמות דימיוניים. והעולם כאן הממשי הולך ומצטמק. אני קורא מעט מאוד, מתעניין מעט מאוד, לא מחובר באמת לאנשים, מרגיש תלוש ומנותק. זה לא שאני רוצה לשפוך רגשות ומועקות, אבל אני רוצה לכתוב על דברים יותר קרובים אליי. דברים יותר אמיתיים, לא שעשועי דמיון.

ובאמת שאני לא מחפש כבוד, רק לכתוב בצורה מכובדת, ולתת לאנשים תוכן מכובד, כי אני לא איילל מילים שלא אומרות לאף-אחד שום-דבר. זה צריך להיות מספיק ברור, או לפחות מעניין. (אי-אפשר שזה יעניין את כולם, אבל שיתפוס מישהו או מישהי, אחת אחד לפחות, גם טוב.) כלומר, אני לא רוצה לכתוב דברים לעוסים, אבל אני רוצה שהם יהיו יותר קרובים לאמת, לחיים שלי, גם אם אני מקשט אותם בניסוחים ספרותיים. אחרי הכול אני לא כותב פתקים, או מדבר ממש בפה מול אנשים, אני כותב. למילה צריך לתת כבוד.

זהו, הבנתי שנגמר לי הסוס, ואני כבר לא מטאור ספרותי בפינות אינטרנט שונות, ובאמת נגמר לי הכוח לנסות לכתוב משהו שיהיה מאוד מקורי או מלהיב. אני מחפש עכשיו את הפשטות. האסימונים בראש נפלו לי היום בערב, ככה פתאום, כשקראתי משהו פה בישרא שמישהי כתבה על אמנים. לרגע חשבתי - מה היא מבינה, היא בסך הכול בת 17, אבל היא מבינה הרבה. בן-אדם מוצא את עצמו, אחרי שנים של כתיבה, סוחט את עצמו בשביל מילים, ומוציא שיר או סיפור גרוע עד בינוני. למה? כי נגמר לו החשק. כי אין לו התלהבות. כמה כבר אפשר לזרוק ממתקים, אני רוצה לתת לחם.

זהו, אני מרגיש שהצלחתי לבטא מה שרציתי, אני גאה בפוסט הזה. הוא כתוב טוב, והכי חשוב - הוא אמיתי. והוא שלי. זו כיכר הלחם הראשונה שלי, שבעצם היא יותר דומה ללחמנייה, אבל זה בסדר. זה מה שרציתי להגיד, ואמרתי. זה אמיתי, לא מלאכותי. זה לחם, לא ממתקים.  

אני מרגיש בסדר גמור, תודה ששאלתם

ג'ימי הנדריקס עושה לי את זה היום

איזה ייללות של גיטרה, איזו פראות

עושה חשק לעלות על הגג הגבוה ביותר,

ולצעוק, ולרקוד, ולשאוג

כי כיף, כיף, כיף לי היום

אפילו שלא זיינתי מעל לשנתיים

אבל היי, עשיתי הרבה ביד

ואני אוהב אותך, חרמנית קטנה

ואני אוהב איך שאת גורמת לזין שלי,

לעמוד דום רק מעצם נוכחותך

אני אוהב את השליטה שלך עליו

כי את נמרה סקסית, ואני חולה על התחת שלך.