המילים שנכתבות מעצמן

את לא מתביישת, אה?

להשאיר אותי חיוור וזועק לעזרה,

בזמן שאת עסוקה בלמצוא לך זיונים

את חושבת עם הקוס

כל מה שאת יודעת להגיד זה -

"תהיה חזק," ו - "יהיה בסדר,"

שום תמיכה אין לי ממך, אחרי שנתתי לך תמיכה

את לא זוכרת? היית שבר כלי, נתתי לך חיים,

שיקמתי את הבטחון שלך בעולם ובעצמך,

הסברתי לך ופקחתי לך את העיניים,

נתתי לך כלים, הרבה, להכיל ולהתמודד עם עצמך ועם החיים

ומה אני מקבל בתמורה?

כשאני זקוק לעזרתך, את מאוד "עסוקה,"

אין לך זמן לחבר

עם חברים כמוך לא צריך אויבים

הלוואי שיהיו לך מלא אורגזמות, וחזקות,

עד ש-כל המוח שלך יישפך,

ואז תדעי איך זה להיות חסר אונים

ואני אתחזק בינתיים, ואת תרצי שוב בעזרתי,

אבל אני לא אהיה שם בשבילך, כמו שעכשיו את לא כאן בשבילי

הגלגל מסתובב, פעם למטה - פעם למעלה...

>>>>>>>>>>>>>>>

אני יושב על הכיסא,

כולי צרחה,

ואת מביטה עליי כמו על יצור מעניין

"מה אתה מרגיש?" את שואלת בהתעניינות מקצועית

כמו חרק תחת מיקרוסקופ שבוחנים את תגובותיו

"תאר לי כדי שאדע," את אומרת

זה לא בשביל לעזור לי, אלא מתוך סקרנות,

על כאב לא מובן לך, התעניינות סדיסטית

"זה כאילו כואב לך בכל הגוף, לא?" את שואלת,

כי כאב נפשי זה דבר לא מובן לך

ומתחשק לי להוציא את עיניי הגולות הקרות העיוורות שלך,

מתוך הראש שלך, ולבתר את גופך

אבל אני רק יושב, ועל אף שאני לכאורה החולה והסובל,

אני חושב כמה את טיפשה,

שאת לא מבינה דברים בסיסיים בטבע האדם,

כאילו את לא בת-אדם בעצמך, אלא רובוטית,

מלאה נוסחאות שדחפו לראשך במוסדות להשכלה גבוהה.