המילים שנכתבות מעצמן

הוא מתגנב בשעת לילה מאוחרת, ומגלה את המזגן דולק

זה לא בסדר, הוא אומר, אבל הבן-אדם כבר יישן

כל השבוע עבודה, וכשאין עבודה - יש סידורים

לא קל לאיש לדאוג גם לעצמו, כשכולם רוצים שהוא ידאג גם להם

שינה מלאה סיוטים, גרביים עם חורים שלא מצליחים להיכנס למגירה

הוא יישן על מיטת מסמרים עשויה פלדה

הרוח בחוץ כל הזמן מאיימת, ומפלצות דורשות תשלום בדם

בסך-הכול יש דרך שהוא הולך בא, וזה אף-פעם לא קל

>>>>>>>>>

הוא מדבר איתי, אני מקשיב,

יש לו מה להגיד, אבל אני לא מקשיב

כמו להחליף חיתולים כל הזמן, בזמן שאתה מתחמק מקליעים

אני מדבר איתך על שפיות, אבל גם אני לא יודע - מה זו שפיות

חלילה לי להגיד זאת, אחרת יחשבו שאני לא שפוי

והפחד העמוק - אולי אני באמת לא שפוי

כולם משוגעים - אבל אני לא רוצה להיות כמותם

>>>>>>>>>>

הוא טוחן מים, ואני אומר לעצמי שאני עושה את מה שצריך

אבל משהו קטן צועק בי, שאני טועה, אני לא מקשיב

אני לא מכיר דרך אחרת, מה עוד יש?

יש דרכים לאנשים מוזרים, אבל אני לא, אני לא מוזר - אני אומר

והבן-אדם תמיד צועק לי באוזן שמשהו איתי לא בסדר, בדיוק כמוהו

אבל אני לא רוצה להקשיב, לא הולך בדרכים פראיות אפלות, עושה מה שצריך

ולפעמים נדמה שהכול מתפרק בידיים, למה - אני שואל, מה אני עושה לא בסדר

כמה שאני מנסה לשמור את הזרם ישר, הוא משפריץ לכל הכיוונים

כאילו משהו פגום ומחליק בעצם העולם

אני מאשים את כולם, אבל זה עמוק יותר

יש סדק בבריאת העולם.