המילים שנכתבות מעצמן

דלתות נפתחות ונסגרות לפנות בוקר,

יש תכונה בחדר המדרגות

קולות רמים, כועסים, זועפים,

חיתוך דיבור חד של גברים קשיי יום

חפצים נגררים מחוץ לדלתות,

דלת המקלט נסגרת בכוח

נערה גוערת בגבר עצבני,

ובתגובה הוא מטיח האשמות, לא בה

יום של קימה לתוך מציאות מטורפת,

בו שוב עובדים כמעט לחינם, לא מצליחים למצוא רווחה בפרנסה,

רק להרים את הראש מעל המים, כשהכסף כמו קסם נעלם בין האצבעות

טנדר אוסף פועל צעיר מביתו, עומד עם מנוע מהדהד, צופר,

הנהג ניגש לטלפון הנייד ומטלפן אליו "מה קורה איתך, בן-אדם?"

"כבר יוצא, כבר יוצא," ובאמת יוצא אחרי כמה רגעים עם כוס נייר מלאה קפה

"אני צריך ללכת לעבודה! אני צריך ללכת לעבודה! אין לי זמן עכשיו!"

אומר גבר צעיר לאשתו ההרה, שלא מוצאת זמן אחר לומר את שיש לעשות,

והיא נשארת עם המילים תלויות על שפתיה, ובולעת אותן,

חרדה לסיבוכים שיניצו מאוחר יותר אם לא ייעשו דברים שצריכים להיעשות

משאית גדולה מחממת מנועים בחנייה, ואנשים שמדברים על עשייה של יום שיבוא,

צריכים להגביר את קולם מפאת הרעש

"אבל צריך!" כועסת מישהי. "מה אני יכול לעשות, אין לי זמן!" אומר הגבר וממהר ללכת

בוקר בשכונת הפועלים בו השמש צורבת את העיניים וקופחת על הראש,

כלב נובח, דלתות נפתחות ונסגרות,

יש תכונה בחדר המדרגות.