המילים שנכתבות מעצמן

אני יכול להגיד לך כמה את יפה, אבל זה לא יהיה נכון. את שרה ורוקדת כאילו עם עצמך, ולא משאירה לי מקום. אני יכול להגיד שאני מקנא שאת שוכבת עם אחרים, אבל זה לא יהיה נכון. את משתמשת בהם כמו צעצועים לספק יצר, לברוח מבדידות, ותמיד הם הולכים בתחושה של מנצחים, של כובשים, כשבעצם זה הפוך. את מעשנת הרבה, ולא יודעת לבשל. הסיגריות עושות לך קול סקסי, צרוד, ואני מעדיף לשתות הרבה קפה כדי לסתום את התיאבון, מאשר לאכול את האוכל שאת מכינה. את מטופחת, את יודעת בדיוק איך להתלבש, ומתי, איזה בושם לשים, ואיך לסדר את השיער. רגלייך תמיד מגולחות, ובית השחי חלק ומריח טוב. את יודעת לשחק את המשחק לפני הגבר, כדי שירצה אותך, ויתאמץ לרצות אותך. רק אני יודע שבעצם כל-כך קל להשיג אותך, ואת משחקת איתו איזה שהוא משחק. אין לך טלפון, אין לך טלוויזיה, אין לך מחשב. את לא קוראת עיתונים. אבל את שומעת רדיו, הרבה רדיו, ומעולם לא קנית דיסק, (או קסטה, או תקליט.) את אומרת שאת אוהבת להיות לבד, אבל את אוהבת להיות לבד עם גבר עירום. כל ערב את מפתה מישהו אחר, כל לילה את הולכת לישון לבד.

אתמול בערב היית בודדה, חרמנית ומשוגעת. דיברת על בריחה מהיקום. הפצרת בי לרדת לך עוד ועוד, והשתוללת כמוכת אמוק. כמה שניסיתי, לא הצלחתי להביא אותך לפורקן, משהו היה שבור בך. צעקת עליי וגירשת אותי מהדירה שלך, והיום היית קטנה ושבירה עם משקפיי שמש גדולות, ומילים לא מנוסחות היטב. סיפרת ששתית כל הלילה, ואולי קרו עוד דברים, אבל את לא זוכרת. החדר שלך היה מבולגן, והמזרון מלא זרע, אבל את לא זוכרת.