המילים שנכתבות מעצמן

עם רוח נכונה, אלמד ללקק בלשוני את עינייך

לפזר את החול מארגז החול לכל עבר

לנשוף על פרח ולפזר את אבקניו

לעשות מגדל של אבנים חלקות שטוחות גדולות בחוף הים,

ולצפות, לראות, מי ימוטט אותן

אני יכול להרביץ לבובת סמרטוטים או בובת גומי

אפשר לגזור דף נייר על-פי מתאר שדייך

אפשר להוריד את הירח, ולתלות אותו באמצע התקרה,

במקום מנורה

את יכולה לדבר חרש-חרש, או לצעוק עליי,

אבל קחי את האפשרות שאני יודע לצעוק בחזרה

השמיים נמוכים ואין מספיק עיניים לראות את יופי עינייך

מגדלי פרחים מנייר צפים על הרוח הקפואה בסלוני

אולי גם לך חבל שזה נגמר ככה, אבל אולי אפשר להתחיל מחדש

יותר זקנים, פחות מאוהבים, יותר חכמים.