המילים שנכתבות מעצמן

נקבעה לו פגישה בשמונה אפס אפס בבוקר באיזה מכון מורשה לבדיקת שמיעה וראייה. הוא התקלח, התבשם, ולבש את הבגדים הכי יפים שלו. נכנס לאוטובוס כי לא היה לו חשק לנהוג או לנסוע במונית, וישב מאחורי הדלת הקדמית ליד הזגוגית עם חיוך כבוש על שפתיו. הרי זה יום חג, נצחונו מובטח. ענוג-ענוג חלפו הרחובות על פניו, ומוזיקה צלולה ומרגיעה התנגנה מהרדיו של הנהג. אתה נהג טוב, הוא חשב, עם לב. הוא ירד כמו מלך אל הרחובות המאובקים ונהנה מצל העננים. בדיוק בשמונה אפס אפס הוא נכנס למקום, שם קיבלה אותו בחורה ענוגה, רשמה מה שרשמה, וביקשה ממנו לחכות 5 דקות. הוא הספיק לחכות רק 4 דקות לפני שהכניסו אותו לקליניקה יפה, נקייה ולבנה, ורופא נעים הליכות עם העוזרת המסורה והנעימה ביצעו את הבדיקות לאט ובסבלנות. "נפלא, נפלא," חזרו ואמרו הרופא והעוזרת, ונתנו לו מעטפה חתומה למסירה למעסיקים שלו. הוא חזר לביתו מחייך ונהנה ממוזיקה טובה ומשקה טוב, טיול קטן לילי ברחוב, ארוחה טובה ושינה ערבה.

>>>>>>>>>>>>>>>>>

נקבעה לו פגישה בשמונה אפס אפס לראיון עבודה במקום נעים ונדיב. הוא התקלח, התבשם, ולבש את הבגדים הכי מעשיים שלו. נכנס למכונית, כי לא היה לו חשק לנסוע באוטובוס או במונית, ונהג למקום התעסוקה הנפלא העתידי שלו. הוא החנה את המכונית בחניה מסודרת, ובחורה ענוגה קיבלה אותו, רשמה מה שרשמה, וביקשה ממנו לחכות 5 דקות. הוא הספיק לחכות רק 4 לפני שהכניסו אותו לראיון. השיחה הייתה נעימה וברוח טובה, והוא הרשים אותם מאוד. לסיום הוא הגיש להם את חוות הדעת על כושר השמיעה והראייה שלו, והם חייכו, ואז הפסיקו לחייך. "מה קרה?" הוא שאל במהוסס. "הרי אתה עיוור וחירש לגמרי!" הם אמרו בהפתעה. "זה לא ייתכן, בטח חלה טעות. הרי עברתי את הבדיקה בהצלחה!" "אבל זה מה שרשום!" הם התעקשו. "אבל אני רואה אתכם, אני שומע אתכם!" הוא אמר, וזיעה ניגרה על מצחו. "זה לא משנה," הם אמרו, "כתוב שאתה חירש ועיוור, אז אתה חירש ועיוור." "אז איך אני רואה אתכם? איך אני שומע אתכם?" "אין לנו מושג," הם אמרו, "אבל אתה חירש-עיוור, ככה רשום. ולכן לא נוכל לקבל אותך."