גם אתמול נסענו לים, הפעם לפלמחים (אבל לא לקחנו את הכלבה). היה נחמד אבל חלק מהזמן חשבתי על זה שחבל לי שאין לי עם מי לחלוק את כל מה שאני רוצה לעשות וזה הכניס אותי שוב למצב של דיכאון מלנכולי מהחיים שלי. כאילו, יש לי אנשים מסביבי... אבל אין מישהו שבאמת שם, לפחות לא כמו שאני צריכה. תחושת הלבד בעולם זו תחושה שאני רגילה אליה כי זה נמשך כבר המון זמן (גם כשהייתי במערכות יחסים הרגשתי ככה לפעמים/ בריבים הרבים שהיו) אבל תכל'ס כל פעם זה קורע אותי מחדש.
גם היום היה בסדר; בבוקר הייתי בשיעור יוגה ואחרי זה נהגתי לירושלים לסידורים שהיו לי שם. אני עם רשיון רק שבוע וכבר נהגתי 4 פעמים מחוץ לעיר, לא רע בכלל... אני מתחילה להתרגל לעניין הזה!
הגעגועים אליה נמשכים, למרות הזמן הרב שעבר וחוסר הרלוונטיות כביכול... למה אני כל כך נקשרת אליה??? אוף.
חבל שזה לא הדדי, כי אני מאוד רציפה בעניין(שכחתי את המילה שהתכוונתי אליה , אז זו מילה בסגנון)
אני לא חושבת שארגיש ככה אי פעם למישהו, לא בעוצמה הזו לפחות.
אני מתרגשת כל פעם שאנחנו מדברות
אני פשוט לא יכולה להספיק לחשוב עליה כבר שנים.
אני לא בטוחה אם אני מתחרטת על איך שפעלתי כי חרטה לא תעזור בכלום אבל בהחלט הייתי רוצה שהגלגל יסתובב מה שנקרא...
לעיתים רחוקות אנחנו מדברות וזה כל כך משמח אותי.
נזכרתי עכשיו שאנחנו טסים בקרוב מאוד. ברוך השם!!! אם יש משהו שאני מטורפת אליו לחלוטין זה לטוס לחו"ל. אני לא טסה פעם בחודש אומנם אבל כן פעמיים- שלוש בשנה וזה בהחלט מציל אותי כל פעם מחדש מהשגרה המשעממת (יחסית) שלי. הפעם זה לשבוע, חזרה לארץ לכמה שעות ושוב לשבוע.
דרך אגב, טסתי בפעם האחרונה לפני שלושה חודשים בערך וזה היה לבד, למשפחה. טסתי לבד לגמרי וגם הסתובבתי קצת לבד שם... חתיכת חוויה. מקווה שגם הפעם אני אכיר אנשים מקומיים או לפחות תיירים.
אני לא מאוד אוהבת את השיירם העכשווים שלה אבל לנצח תהיה לי פינה חמה בלב לשירים הישנים. אני אשכרה זוכרת את עצמי בת איזה 10 קונה את האלבום שלה איתה. אני זוכרת את השיר הבא במיוחד (ואת המילים חח כי יש דברים שלא שוכחים)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
, אז זו מילה בסגנון)
כינוי:
Junk of the Heart