כשהייתי ילד

ראיתי את "טיטאניק" בקולנוע

זה היה הסרט הטוב ביותר בזמנו

ראינו אותו בקניוכל

אני, אחותי ואחי

הוא היה אחרון הסרטים בבית הקולנוע המיתולוגי

כשנכנסנו

ראינו מישהו נכנס לבד

וזה היה נראה לנו מוזר

למה שמישהו יילך לקולנוע לבד?

ואיזה מסכן הוא...

חזרתי מביקור משפחתי לחיפה

ואפילו מונית השירות הייתה סחי

שזה טוב

כי אני שונא לשבת במונית של שיכורים

ועוד בנסיעה של שעה

ידידה שלי הצליחה להבריז לי פעמיים בפחות מ24 שעות

כבוד לה

אחי רב איתי

אמא מתלוננת שמגיע מעט מדי

שכחתי לקחת צ'מפיקס בבוקר

אז אקח אחרי ארוחת צהריים

שתבוא מתישהו

ואז הבטן תתחיל עם הבחילות הנוראיות

ובעבודה החדשה מסריח לי

כמו נוד כזה שאתה לא יודע מאיפה הוא בא

ומה כבר אכלת שהוא כזה מסריח

אז כזה

ומסתבר שבחיפה לא פשוט למצוא עבודה

בטח אם אתה סטודנט

לוקח אוויר

(סתם, שאכטה)

ובאמת שבא לי להבריז לעבודה

אבל אני לא יכול

ולא מתאים לי

זה לא אני

זה לא השון שאני מכיר

לוקח שוב אוויר*

והמצב החברתי ברצפה

והרצפה עקומה

אני מאוד אוהב קולנוע

ויש פה שני בתי קולנוע מרשימים

רק שאין לי עם מי ללכת

קארמה איז א ביצ'

ואני הופך להיות ההוא מהקניוכל

זה שבא לו לראות סרט

אבל אין לו עם מי

אז הוא קונה כרטיס אחד

ונכנס לבד

יושב בצד

מתבודד

מקווה שלא ירגישו בו

שלא יבחינו

אבל יודע

שכן

שזה מובחן

ובולט

וצועק

יותר גבוה מהרמקולים של הקולנוע

אני כל כך עסוק בלהיות שבוז

שבא לי לעזוב הכל

אחרי המבול

לנחות במדינה זרה

להנות מהנוף

להנות מהאין עברית

ולהיות בשקט

שקט מופתי

השקט הזה של כיכר דאם בשעות בין ערביים

שכל העולם מסתובב שם

אבל אתה שומע את השקט

עם הקפה המדהים 

והכריך האלוהי

שנמצא בקפה בוטיק שם ממש על הכיכר

שקט כזה

וחיוך

מאוזן לאוזן

יום טוב