השבוע שלי החל בסשן של ראיונות. אחד בראשון ואחר בשני.
מהראיון הראשון יצאתי כועסת כי זה היה זלזול באינטיליגנציה של המועמד. היה שם קטע קוד קצר שנתנו להבין אבל החלק המרכזי היה 30 שאלות אמריקאיות עם מיליון מושגים שחשבתי לעצמי- באמת? אפשר תוך שניה לבדוק בגוגל את המינוח של המושג וגם אני אני לא יודעת משהו אז בצ׳יק אפשר לבדוק, זה לא שזה באמת מצריך הבנה כלשהי. חלק מהשאלות שם היו ממש wtf- האם לשני כרטיסי אשראי שונים יכול להיות אותה הסיסמא לבנק ונמק מדוע
לראיון השני למדתי על החברה וקראתי שאלות שיכולות להופיע בראיון. הבנתי שיש שאלה על הסתברות, שאלה על שליפת נתונים ושאלה על קוד. ידעתי שבכל חלק בפני עצמו אני לא מאה אחוז אבל שבסך הכל אני בסדר וגם ממש חרשתי על אלגוריתמיםשונים שיוכלו להביא לי, חקרתי על החברה ולמדתי המווווון על sql ושליפת נתונים.
הגעתי לראיון השני וכל השאלות היו על הסתברות. שום קוד. שום שאלות לראות את הדרך מחשבה שלך. הופתעתי
מילמתי וגימגמגתי כי הסתברות זה קורס שנגעתי בו לפני שנה ולא זכרתי את ההגדרות המתמטיות של כל המושגים
(יש לי הבנה אבל לא זכרתי את הנוסחאות)
ושוב חשבתי לעצמי- למה לבחון על מושגים כשזה משהו שאני יכולה לשבת וללמוד. למה לא לתת לי משימה הביתה ולראות איך אני מתמודדת איתה?
הרי בעבודה אני לא סתם אתקל במושגים ואצטרך לפרש אותה אלא אצטרך להתמודד עם דברים שאני לא מכירה ולהסיק דבר מתוך דבר
למה לא בוחנים בראיונות עבודה על כישורים כאלה?
למה כשבפירוש בוחנים אותי למשרת סטודנט ויודעים שאין לי רקע, שואלים אותי שאלות על אותו התחום
ולא בודקים עד כמה אני יכולה ללמוד, איך אני בעבודת צוות והאם אני מסוגלת להגדיל ראש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
י. (ע"ר)