מעגלים, מעגלים איך שאנחנו נשארים מתעוררים ליום חדש חוזרים ושוב מנסים

לאחרונה עם סיום המבחנים (תודה לאל! למרות שהסמסטר הציונים שלי צללו :( ) אני מתחילה לחשוב על איזו שנה הייתה לי -

עוד שנה מטורפת עם עליות וירידות (תוהה אם בשלב כלשהו החיים מתייצבים או שיש אנשים שאצלם גם החיים נוצרו עם הפרעת קשב ואין אף רגע דל)

אז החלטתי לשבת ולכתוב על השנה האחרונה-

השנה, בפעם הראשונה, חוויתי מוות של קרוב משפחה. מוות שהגיע בפתאומיות.

סבא שלי נכנס לבית חולים כי לא הרגיש טוב, חטף שם וירוס, הכניסו אותו לתרדמת וכעבור כמה ימים נפטר.

באותו היום שהייתה ההלוויה היה לי מואד א׳ בקורס חובה וקשה מאוד בתואר.

למרות שהייתי בהלם טוטאלי מכל הסיטואציה והתחננתי למועד אחר, המרצה של אותו הקורס לא התחשב וכך מצאתי את עצמי הולכת

להבחן בבוקר ההלוויה ומיד אח״כ נוסעת להלוויה. היה מוזר. מאוד. במיוחד שהאנשים איתי במחזור לא ידעו כלום ואמרו לי

באותו הבוקר משפטים לא ממש לעניין וזה לא הקל את המצב.

בשבעה חוויתי התקפי זעם של אבא שלי (נגיד זה). פניתי ל״רשויות״, הפעם לנעמ״ת ושוב גיליתי שאין עם מי לדבר ושאם את לא בסכנת חיים

אז לאף אחד לא אכפת.

חוץ מזה השתתפתי בכל מיני יוזמות לקידום נשים. השתתפתי בסדנה לקידום נשים מהתחום החברתי והרגשתי שם קצת עב״מ

כי בסופו של דבר הסתבר שזה יותר בקטע עסקי והקשר של הנשים שם למגזר החברתי/השלישי זה שהן עשו קבע בצה״ל

(לא שאני מזלזלת, אני בעצמי עשיתי קבע) אבל עשייה חברתית פחות מעניינת אותן. anyway, עברתי את הסדנה בהצלחה ולצערי לא הרגשתי שיצאתי עם כלים מעשיים אבל לפחות זכיתי בקצת השראה מנשים משפיעות (משפיעות בעיני) שנפגשנו איתן

בנוסף הגשתי קורות חיים לרוב, זכיתי בטלפונים מגוגל, צ׳קפוינט ועוד אבל בסוף לא יצא שום דבר (ואני מקווה שבסופו של דבר אמצא את משרת החלומות!). לצערי עדיין לא השגתי פרוטקציות כדי להגיע לבפנוכו של התעשיה אבל אני מנסה ללכת לכנסים שונים ומשונים ולהשתתף בסדנאות יזמות

(כמו שרשמתי מעלה) בשביל זה.

אגב, אני גם לא בונה על האנשים שלומדים איתי במחזור כי רובם לא מחליפים איתי מילה או פוגעים בי ואני מעדיפה לא לדבר איתם

(ואפילו ניסיתי לטפל בזה אבל שוב המציאות גרמה לי לדפוק את הראש בקיר ושום דבר לא השתנה)

מה עוד למדתי?

נכנסתי לתהליך של מבט פנימה, של המון שאלות של ״למה?״ כדי להתפקס ולהבין בדיוק מה קורה ואיך לשנות את המצב. השתניתי המון

והפסקתי לקבל דברים כמובן מאליו ולומר לא (שם יש לי עוד דרך ארוכה להתרגל לכך).

וכדי לסיים עם מעשה חיובי - הוספתי לראשונה חבר לפייסבוק כדי להתחיל איתו! (למרות שהפרופיל שלו הוריד לי ממנו לגמרי אבל אני עדיין אתן צ׳אנס)

בסך הכל הייתה לי שנה לא פשוטה, המכונית שלי נסעה בשביל החיים, קיבלה המון חבטות בדרך אבל בסוף הצלחתי לצאת בחיים ועם כמה תובנות להמשך.

אני חושבת שהשנה הקרובה תהיה יותר של אני - יותר להתרכז בקידום העצמי ופחות קידום החברה. זה הולך להיות מוזר מאוד עבורי כי אני לא רגע לסיטואציה כזו אבל השנה הזו גרמה לי להבין ש״אם אני לי מי לי?״ ושלמעשה אנשים לא ממש יקדמו אותך אלא אם יהיה להם אינטרס בכך...