אני רואה את המנקה, אמא אתיופית בשנות ה-40 לחייה, משפריצה חומר ניקוי על השולחן, משתופפת לכיוונו ומתחילה לנקות במרץ.
אני חושבת לעצמי כמה שולחנות כאלה עד כה היא ניקתה היום? לפחות 10 בשעתיים האחרונות
פתאום אני קולטת שהידיים שלה חשופות ואין עליהן כפפות.
לנקות שולחן אחד זה עוד ניחא, אפילו שניים אבל שולחן אחרי שולחן ועם חומרי ניקוי כ״כ זולים שעם השפריץ הראשון
מריחים את הריח של האקונומיקה בחדר?
אני יוצאת החוצה כדי לא להפריע למנקה ורואה חבורה של כמה סטודנטיות. אני שואלת אחת מהן מה היא לומדת והיא עונה לי משפטים
או יופי! אני עונה לה. רציתי לשאול על דיני עבודה
תגידי, אני שואלת אותה, אין איזה חוק שעובדי ניקיון צריכים להיות עם כפפות?
במזון זה חובה אבל בניקיון זה לא, היא עונה
ובכל זאת, אין איזה משהו שאמור להגן עליהם בחוק?
תשמעי, יש להם כפפות. זה שהם לא משתמשים בהן זה בעיה שלהן
אני: אבל יכול להיות שאין להן מודעות
בטח שיש להן. זה מובן מאליו
יכול להיות שזה מובן מאליו לך, אני עונה. אני לא יודעת אם זה ברור להן. אולי יש משהו שיכול להכריח אותן להשתמש בזה
כמו בחוק שמגן על פועלי הבניין ששם צריך להגן על העובדים...את יודעת, קצת עצוב לי שאנשים פה מסתכלים עליהם כשקופים
היא: אבל את יודעת, זה קורה בכל מקום, לא רק פה
אני: לא אמרתי שלא וגם זה לא בסדר.
ואז קלטתי שהרבה אנשים מתייחסים לפועלי ניקיון ואבטחה כשקופים כי כך עושות כולן. מבאס ממש ומציק 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
י. (ע"ר)