יצאתי מראיון למלגה רותחת לגמרי וכבר שכחתי מה זה להיות כ"כ כועסת.
ניסיתי להרגיע את עצמי ולומר- אין שום בעיה שמישהו לא יסכים איתך.
המשכתי לחשוב מה גרם לי כל כך לכעוס ואני חושבת שהוא חושב בדיוק הפוך ממני- בעוד הוא חושב שצריך לתת לשוק
להתנהל בחופשיות ולתת לכוחות השונים לעשות את שלהם, אני חושבת שהמדינה צריכה לדאוג לאזרחים שלה
(ולנסות להוריד את יוקר המחיה).
אני עדיין לא בטוחה מה בדיוק שם גרם לי כל כך להתעצבן. אולי תחושת חוסר האונות שאני לא באמת יודעת
כיצד להתבטא מול צד שחושב הפוך ממני או אולי בגלל שהמראיין פשוט בחור מעצבן 
(אה וגם כי לא באמת היה לי זמן לדבר.
תוך 10 דקות כבר הייתי צריכה להיות בחוץ כי זה היה אורך הראיונות שהם קבעו...)
בכל מקרה יצאתי משם בתחושה שלא בטוח עברתי את הראיון אבל גם שאני לא מרגישה שהייתי ממש רוצה ללמוד עם אותו
המראיין אז יש פה תיקו...אני אצטרך להמשיך לחשוב על אותה המלגה כי אני לא שם בשביל הכסף (מדובר על גרושים 
)
אלא יותר בשביל לימודים שלא עולים כסף אבל אני אמשיך לחפש משהו....
גם עלה לי רעיון שאולי אני צריכה להתחיל ללמוד ברצינות דיבייטינג אבל אני לא יודעת איך אני דוחסת את זה למערכת שלי אז נראה...
שנה טובה ומתוקה חברות וחברים 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
י. (ע"ר)