מעגלים, מעגלים איך שאנחנו נשארים מתעוררים ליום חדש חוזרים ושוב מנסים

אז לפני חודש החלטתי להתחיל לעבוד על עצמי בלומר לא. אני מסוג האנשים האלה שתמיד "מוכנים" לעשות טובה ולהתנדב

אבל לא פעם יוצא שבסוף אני מסתכלת על עצמי וממש כועסת שאני ככה מוותרת על עצמי ולפעמים גם ממש פוגעת בעצמי 

(למשל ללמד מישהו מהכיתה את החומר יום לפני מבחן במקום ללמוד למבחן חומר שעדיין לא הספקתי לעבור עליו...)

אז החלטתי שלא עוד והגיע הזמן להתרכז בעצמי ולנסות להתאמץ ולהצליח בלימודים ובחיים

ההתחלה הייתה לגמרי fake it till you make it וכללה הרבה עבודה מול מראה שבה אני אומרת הרבה פעמים "לא!"

היה לי מוזר בכלל לשמוע את עצמי אומרת לא והבנתי כמה שזה שלב חשוב בדרך למטרה הנכספת...

בינתיים אני עדיין נופלת הרבה מאוד בדרך (וכל פעם כזו אני שוב הולכת למראה או אומרת בקול רם עם עצמי "לא, אני לא יכולה")

אבל בהחלט משתפרת

למעשה היום חבר מאוד טוב רצה להפגש איתי וממש שמחתי על ההזדמנות ואז הוא אמר - טוב, בואי אלי לעיר X

(שמסתבר שהיא שעה נסיעה מהעיר בה אני גרה). התלבטתי כמה דקות אם לענות לו- אין בעיה אני באה

(למרות שאני שונאת לבזבז כל כך זמן על נסיעות) אבל המשכתי להתלבט ואז חשבתי, רגע, אולי אני לא חייבת להתפשר?

עניתי לו שאשמח להפגש אבל אולי אפשר להפגש באמצע הדרך או אצלי כי יקח לי שעה להגיע אליו

והוא ענה שלא ידע שאני באה לבד ובמיוחד ושברור שאפשר להפגש במקום אחר

מסר: לא תמיד אנשים נעלבים כשאומרים להם לא. אם תסבירו את עצמכם.ן, יש סיכוי שהם דווקא ממש יעריכו את הפתיחות שלכם.ן

וכנראה גם שהאימון הזה עובד עלי כי בעבר לא הייתי מהססת להגיד ישר, כן! אני אגיע לכל מקום! ופתאום אני חושבת על עצמי

מקווה בסוף להיות כזו החלטית