אז אני עדיין בתקופת בחינות (מבחן אחרון השבוע ואז חופש!!) ואני שומעת תוך כדי פודקאסטים ותוכניות שעוזרות לי לשבת על התחת
ולא לקפוץ כל שניה מרוב שעמום...
anyway, התגלגלתי ביוטיוב לערוץ של ארגון יהודי שמסתבר שמטפל ופועל למנוע הטרדות מיניות בקהילה החרדית
ששמו Jewish Community wath ובשמו המקוצר - JCW
זה בכלל התחיל מסרטון שהכותרת שלו הייתה משהו כמו "וידוי של בחורה חרדיה" אבל כשהתחלתי לשמוע,
נחרדתי שמדובר על רב שמטריד בנות בקהילה. המשכתי לעוד מספר סרטונים באותו ערוץ וממש התכווץ לי
הלב לשמוע על המטפלות שהיו מתעללות מינית בילדים קטנים ועוד.
איך אפשר להשאיר את הילד שלך אצל מישהו אחר שמתעלל בו ולא להבחין בכלום? או שאולי התעלמת מזה בכוונה?
ולא מדובר על משהו חד פעמי אלא משהו שנעשה במשך שנים
אני, כאחת שעברה התעללות במשפחה במשך שנים (המון אלימות, גם נפשית וגם פיזית)
וש"מרדתי" בשלב מסוים ורצתה לצאת עם זה החוצה, לא הצלחתי להבין איך דווקא מהמשפחה הקרובה קיבלתי כתף כל כך קרה.
הם ידעו ובחרו לשתוק.
כשרציתי לטפל בזה ולקבל עזרה, הם טענו שאני זו שהורסת את ה"אווירה הטובה" לטענתם ששוררת בבית ומה פתאום אני עושה בלאגנים.
סבתא שלי לקחה אותי לשיחה ואמרה לי שהיא לא מבינה למה אני עושה עניין ומה בסה"כ כבר קורה
אמא שלי אמרה לי שזה נורמטיבי ושאצלם המצב היה אפילו יותר גרוע (אז זה תירוץ?)
ואחים שלי ממש כעסו עלי שאני מעכירה את האווירה בבית
אפילו כשכבר פניתי למישהי במערכת החינוך (באותו הזמן הייתי בתיכון), היועצת אמרה שמה פתאום הפסקתי לדבר עם המשפחה
ולמה פתאום אני באה אליה עכשיו והיא לא ממש האמינה לי כי עד אותו היום סתמתי ובעיקר התפוצצתי בתוכי
המצב נהיה די קטסטרופה כי המשפחה שלי עשתה עלי חרם וגם באותו הזמן הייתי צריכה לגשת לבגרויות
כמעט עפתי מהבית ומהכל
הימים היו ימים עם המון המון בכי והרבה מאוד לבד
ברגע האחרון נסוגתי
ראיתי שאין לי ממש ברירה ולא ידעתי מה לעשות ועד היום לא באמת פתרתי את זה
המרד שלי הפסיק במידה רבה את ההתעללות והיא כבר כמעט לא קיימת אבל תמיד קיים הפחד הזה שזה יתפרץ שוב...
נכוותי קשות מאותו מקרה.
הבנתי שתמיד אהיה לבד ושאין לי גב תומך מאחורי
שאם אני רוצה משהו, זה תלוי אך ורק בי ואין לי ממש במי להיעזר חוץ ממי שאמצא לבד
זה מאוד מתסכל כי עד היום המשפחה שלי לא באמת "סולחת" לי ואמא שלי המשיכה להעניש אותי במשך שנים רבות
על אותו הנסיון שלי לטפל בסוד הנורא שקיים במשפחה שלנו.
אין לי ממש מסר חיובי להעביר מהסיפור הזה. לא פניתי למשטרה כי התייצתי באותה תקופה עם בנות שכן התלוננו והבנתי
מהן שהמשטרה לא באמת עושה משהו
אבל דבר חיובי אחד כן יצא מכל העניין- הבנתי כמה אני חזקה
מאוד לא ברור שהגעתי לאן שהגעתי אחרי שמכירים את הסיפור חיים שלי.
הצלחתי לסיים בהצלחה את הלימודים בתיכון ואפילו הייתי המצטיינת של השכבה, שירתתי בתפקיד משמעותי בצבא
וכיום אני לומדת לתואר ראשון.
אם את או אתה עוברים התעללות, אני רק רוצה להגיד שאל תוותרו, לעולם
אני לא רוצה למשוך את הפוסט הזה עוד לסיפור של איך קיבלתי החלטה להפסיק לחשוב על התאבדות ולבחור בחיים
אני רק אגיד שהחלטתי להמשיך לחיות כי הבנתי שבמוות אני פוגעת במי שיקר לי, נותנת חופש ממני למי שפוגע בי ולמעשה
לא מועילה לעצמי כי יש אפשרויות הרבה יותר טובות
עוד סוד שלא מספרים לנו הוא שככל שמתבגרים, מבינים הרבה יותר את כל הפרטים שהיה לך קשה לעבד כילד
ואפשר לטפל בזה (רק צריך למצוא את הפסיכולוג/ית הנכון/ה)
זה לא שזה נעלם אבל לומדים לחיות עם זה, כמו כל צלקת אחרת שנשארת...
פה תמיד לכל שאלה והתייעצות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
י. (ע"ר)