מעגלים, מעגלים איך שאנחנו נשארים מתעוררים ליום חדש חוזרים ושוב מנסים

אתמול יצא לי לדבר עם אישה גלוחת ראש, טבעונית ודתיה לעבר - כל הסטריאוטיפים למישהי

מרדנית שלא ממש הולכת עם התלם. להפתעתי גיליתי שהיא התחתנה לפני שנה (בנישואים רפורמים

כמובן, לא צריך להגזים ;) ) והיא גם אמא טריה, מה שמראה שלא תמיד אפשר להתחמק מהלחץ

פה להתמסד ולהביא ילדים...

שאלתי אותה אם היא עשתה ברית מילה לילד שלה ומיד אמרה שלא.

תהיתי אם הרבנות לא תעשה בעיות ומיד היא הסתכלה עלי ואמרה לי "טוב, את בתור אחת שלא מבינה

הלכה, שתדעי שבתור דתל"שית לשעבר אני יודעת שאין שום סיבה שיעשהו בעיות".

האמת שהתשובה שלה eצת היממה אותי לא בגלל התשובה עצמה אלא בגלל הטון וגישת ה"אני יודעת יותר"

לא טרחתי לתקן אותה שגדלתי בבתי ספר דתיים ושלמרות שאני הולכת עם מכנסיים, אני מחשיבה את

עצמי לדתיה- אני הולכת לשיעורי פרשת-שבוע, אני קוראת על רבנים והלכה ברשת ואני באה מהעולם הזה.

השבתי לה במקום זה שאני מכירה הרבה מקרים שהרבנות פסלה יהדות של אנשים טובים כי אמא שלהם לא

עברה גיור מספיק מחמיר לדעתם ושאני לא ממש סומכת על ה"הגיון" של הרבנות אבל היא לא התייחסה

לזה ואמרה שאין סיכוי שזה יקרה.

שאלתי אותה אם היא לא פוחדת שהילד שלה יהיה דחוי חברתית והיא לא ממש הבינה למה

אמרתי לה שאני יודעת שבצבא זה אישיו והם כל הזמן משווים (כן, גם אני הופתעתי בטירוף מזה.

עד שאח שלי התגייס לא היה לי שמץ..) ואז היא אמרה ש-בסדר, אז 18 שנה לא יהיה לו שום

בעיה ובצבא הוא יצטרך להתמודד עם זה.

בתור בת, אין לי ממש מושג איך זה להיות ילד לא נימול במדינת ישראל והאם באמת יש לזה השלכה חברתית.

אבל בתור אחת שרוב חייה גדלה כילדה דחויה, אני כן יודעת מה זה להרגיש לא רצויה ולא ארצה לגרום לילד שלי 

להרגיש ככזה במיוחד אם זה משהו שבסוף לא זוכרים. מצד שני זה כן פגיעה ברך נולד ואין לזה בתכל'ס

שום סיבה שאני רואה כמוצדקת מלבד הדחיה החברתית (הייתה לי חברה שאמרה שסקס עם נימולים

הוא הרבה יותר כיף אבל זה כבר נושא אחר )

בפועל אני לא סגורה על העניין. רק כשבאמת יגיע הרגע אחליט אבל ברית מילה זה קונפליקט קטנטן כשנולד

לך ילד פה. מה שבאמת מפחיד אותי זה שבעוד 18 שנה מרגע הולדתו הוא יצטרך ללכת לצבא (אני כמעט בטוחה שכל

אמא שנולד לה זכר ישר חושבת על העניין הזה..)

מה אתם.ן חושבים.ות על ברית המילה? אשמח לשמוע מכם.ן