בספר המופת "גבעת ווטרשיפ", הארנבונים (שהם גיבורי המעשה) מדברים בשפת ארנבים מיוחדת. אחת מן המוזרויות שלה היא שיטת הספירה – מכיוון שלארנבים יש רק ארבע אצבעות בכל כף, הם אינם יודעים לספור בצורה בדידה יותר מארבע. המספר הבא הינו "חרייאר", שניתן לתרגם אותו כחמש, אלף, או פשוט "הרבה".

ב-2011, שהמחאה החברתית השתוללה ברחובות, דיברו הרבה על "הפגנת המיליון", השיא המתוכנן של הפגנות המחאה כנגד יוקר המחייה, קוטג', והשיטה העשרונית. המארגנים (והתקשורת, שליבתה אותם) שמו לעצמם מטרה להגיע למיליון מפגינים.

מיליון זה מספר עגול ויפה. אחד עם שישה אפסים ושני פסיקים. ואם רוצים לחסוך מקום, עשר בחזקת שש. אלף אלפיות. אבל במקרה המסוים הזה, "מיליון" משמעותו חרייאר – מספר גדול ומפוצץ שבא לייצג ערך מספרי לא-מוגדר. באותה מידה יכלו לקרוא לזה "הפגנת המלאנתאלפים".

תחשבו על זה. אוכלוסיית ישראל באותם ימים עמדה על שמונה מיליון (היום כבר מגרדים את התשע). מיליון איש ברחובות זה אומר שכל אדם שמיני במדינה יצא להפגין. אלו מספרים לא סבירים בעליל. אחרי שמנכים מהחשבון את הזקנים מאוד ואת הצעירים מאוד, את השוהים בחו"ל (היו אלו חודשי הקיץ, ולאנשים לא היה כסף לקוטג', אבל טיסה זה קדוש) ואת המגזרים שבאופן קטגוריאלי הדירו את רגליהם מן ההפגנות מסיבות שונות (חרדים, ערבים וימניים לא-מתונים) מגיעים למספרים עוד פחות סבירים. משהו כמו אחד מכל ארבעה אנשים.

אני זוכר איך ישבתי מול הטלוויזיה, עוד בבאר שבע, וצפיתי בסיקור ההפגנות ברחבי הארץ. שוב ושוב נזרק המספר מיליון מעל גלי האתר. "אנחנו רוצים להגיע למיליון", "אם נחצה את המיליון, ניצחנו" ועוד כהנה וכהנא חי. השדרנים, כמו במיטב משדריי הבחירות לדורותיהם, עסקו בסיכומי קולות: 100 אלף מהחיילים, עוד 100 אלף מהימאים, מחברים את זה עם ההמונים בתל אביב, מוסיפים את ההתקהלות בירושלים, מחשיבים סתם עוברי אורח אקראיים, והנה זה, הנה זה בא! יש מיליון, רבותיי, יש מיליון!

לא היה מיליון. בדיעבד הסתבר שהיו, ככל הנראה, באזור ה-400 אלף מפגינים בסך הכול. וזה, אם קשה לכם לעשות חשבון בראש, קצת פחות מחצי מיליון. למעשה, זה בדיוק 40% ממיליון.

עכשיו, אני לא בא לומר שההפגנות לא היו מאסיביות. הן היו. להוציא מיליון איש לרחובות היתה הזיה מוחלטת, אבל להוציא 40% מזה גם היה נחשב לבלתי סביר שבועות ספורים קודם לכן. אז שאפו לכל מי שלקח חלק בעניין ויצא לרחובות (כמוני, בעיקר מתוך סקרנות). היינו חלק מהיסטוריה ישראלית בהתהוותה, שלמרבה הצער מתה מות חמור ברגע שהמציאות הביטחונית שוב הוכיחה שהיא חזקה יותר מכל דבר אחר אצלנו. איך לא אמר קלינטון בזמנו? It ain't the economy, biatch!

והנה בשבוע האחרון התרגשה עלינו עוד איזו "צעדת מיליון" שהוגה שמה סובל, כנראה, ממקרה קשה במיוחד של דיסקלקוליה. מדובר כמובן בהפגנת הענק שנערכה על גבול רצועת עזה ביום השקת השגרירות האמריקאית בירושלים. גם הפעם, כמו ב-2011, לא הפסיקו כלי התקשורת לפמפם את המספר הזה: מיליון, מיליון, מילון. מדוע ולמה? האם מישהו באמת סבר שיגיעו מיליון מפגינים לאירוע, ומי נתן למישהו הזה להסתובב חופשי ולכתוב בעיתון, שעה שמקומו הוא בין ארבעה כתלים מרופדים היטב?

אז ככה. על פי המספרים הרשמיים, ברצועת עזה חיים משהו כמו 1.8 מיליון איש. מכיוון שהמספרים הללו מדווחים על ידי הפלשתינאים, ללא ביקורת חיצונית, ויש להם אינטרס מובהק לנפח אותם ככל הניתן, אפשר להניח בשקט שהמספרים האמיתיים קטנים בהרבה. אבל בסדר, בואו נניח שיש שם שני מיליון איש, למה לא. נהייה לארג'ים. בשביל להוציא מיליון איש להפגנות על הגבול, חמאס היה צריך לשנע כל אדם שני ברצועה. זה כמובן בלתי אפשרי לוגיסטית, אפילו לפני שמנכים מהחשבון את הזקנים מאוד, את הצעירים מאוד, ואת אלו שסתם חושבים שזה רעיון ממש גרוע. זה פשוט לא ייתכן.

אז כמה אנשים הגיעו לצעדת החרייאר הפלשתינית? 40 אלף. שוב, המספר הזה קטן ממיליון. הוא גם קטן משמעותית ממיליון. למעשה, זה בדיוק, אבל בדיוק 4% בלבד ממיליון.

אז למה המספר מיליון נזרק שוב ושוב בהקשר של יצאת המונים לרחובות, גם כשאין שום קשר הגיוני בין הערך המספרי שלו לבין כמות האנשים שבכלל מסוגלים להשתתף בחגיגה? האם זו טיפשות – אי הבנה בסיסית של הקשר בין גודל האוכלוסייה לבין גודל ההפגנה – ניסיון להפחיד את הציבור במספרים גדולים ומאיימים, או אולי סתם משמעות חדשה למספר "מיליון" שעדיין מפתיעה אותי, וכנראה שבעיקר אותי? האם "מיליון" בימינו זה לא פחות ולא יותר מאשר חרייאר? והאם ידעתם שאני שונא את השימוש בשאלות רטוריות בכתיבה, ובכל זאת אני מוצא את עצמי משתמש בהן הרבה יותר מדי?

ב-2011 הפגנת המיליון לא הגיעה לחצי מהמספר הזה, אבל לפחות אפשר לחשוב עליה כעל "הפגנת הכמעט חצי מיליון". אבל צעדת המיליון של שבוע שעבר, כל קשר בינה לבין המספר מיליון הוא דמיוני בהחלט. 4% פאקין אחוז לא מצדיקים את השם המפוצץ הזה, והייתי שמח לו אחד מאנשי התקשורת שהתעקש לזמר על מיליונים בשבועת האחרונים יבוא ויאמר "חבר'ה, טעינו. בפעם הבאה ננסה להיות קצת יותר מעוגנים במציאות, ופחות משועבדים לסנסציונאליזם."

אבל מה הסיכוי שזה יקרה? אחד לחרייאר, ביום טוב.