אתמול הובאה לתשומת ליבי התקרית הדיפלומטית המביכה שערבה את נתניהו, ראש ממשלת יפן שינזו אבה, השף שגב ובחירה תמוהה למדיי בהגשת הקינוח. אז למי שלא בקיא בפרטים, הרי העובדות:

שינזו אבה מבקר במזרח התיכון, וישראל היתה התחנה האחרונה שלו (אחרי ביקורים בירדן וברשות הפלשתינית). בסוף מה שנחשב לביקור מוצלח למדי אצלנו, הוא ואשתו הוזמנו לארוחת ערב במעון ראש הממשלה, כשעל הארוחה מונה השף שגב, הידוע (מסתבר. אני בחיים לא שמעתי עליו) ביצירתיות המתפרצת שלו, הבאה לביטוי בצורות הגשה לא-סטנדרטיות.

עד כאן, הכול שפיר. הביקור הוכתר כהצלחה, כאמור. אבל למחרת היום העלה השף שגב לאינסטגרם שלו תמונה של שולחן הארוחה בזמן הקינוח:

צילום מסך מתוך אינסטגרם. הזכויות כנראה שמורות למישהו. לא לי, זה בטוח. אל תתבעו אותי. אין לי כסף.

חשבון האינסטגרם של שגב הוצף מיד בתגובות גינוי. כיצד הוא מעז להגיש לראש ממשלת יפן קינוח בתוך נעל? נשמעו כל מיני טענות כנגדו. אחת מהן היתה של דיפלומט ישראלי ששירת בעבר ביפן וטען כי "אין דבר בזוי יותר מנעל בתרבות היפנית".

בשלב הזה התחלתי לחשוב שמשהו כאן קצת מסריח, ולא, אלו לא הנעליים. יש לי מכרים יפנים, ואפילו כמה שאני חושב עליהם כחברים, ומעולם לא קיבלתי את הרושם שהנעל היא הדבר הבזוי ביותר עבורם. למעשה, אני יכול לחשוב על כמה דברים בזויים בהרבה עבור היפני הממוצע. למשל, בסדר יורד של בזיון: דרום קוריאה, צפון קוריאה, לדבר בטלפון ברכבת, אנשים שחוסמים את המעבר במדרגות הנעות, קוריאנים שחיים ביפן וכל מה שקשור לסין.

חיזוק לדעתי זו מצאתי בדבריו של פרופסור עמי שילוני (אין לי מושג מי זה, אבל מסתבר שהוא מומחה ליפן) שאמר בהיגיון כי יפני המתארח בארץ זרה לא ישפוט את מנהגיה על פי אמות המידה שלו מהבית, וש"כל זמן שנתניהו לא זרק את הנעל על אבה זה בסדר". ועל זה אוסיף שיפנים באופן כללי לא מצפים ממערביים להבין הרבה בהלכות נימוס יפניות, גם ביפן גופה. כמערבי, אתה יכול להפר את הסדר הציבורי (בתמימות, כמובן) וכמעט תמיד הם יסלחו לך, ורק יחשוב לעצמם בלב "baka gaijin" (זר טיפש). הם הרבה פחות סלחניים כלפי אסייתים (או מערביים ממוצא אסייתי, שזה דיי משעשע), כך שסינים ופיליפינים שעושים רעש באוטובוס יזכו לתגובה הרבה יותר חריפה מבעלי חזות אירופאית רעשניים. אגב, התגובה החריפה הינה בדרך כלל מבטים רושפים, שזה הדבר הכי נורא שאפשר לעשות ליפני אחר, אבל נוטה שלא להזיז הרבה לסינים, פיליפינים או ישראלים, שכן הללו (בעיקר הסינים והישראלים) אטומים מכדי להבין שבכלל מסתכלים עליהם בצורה שונה.

מכיוון שכל הסיפור נראה לי קצת מנופח ותלוש, החלטתי לחפש תגובה יפנית שאינה מתווכת באמצעות תקשורת זרה, וניגשתי לראות מה מציע האינטרנט. האמת היא שבחודשים האחרונים כמעט ולא נגעתי ביפנית, מה שהפך את המשימה לדיי מאתגרת. מסתבר שלקרוא יפנית זה משהו ששוכחים איך לעשות מהר מאוד. ובכל זאת, לא נשברתי, ושעתיים לאחר מכן הגעתי לממצאים הבאים:

אתרי החדשות המרכזיים של יפן כלל לא דיווחו על העניין, או שהזכירו אותו בקצרה ובחוסר עניין אישי. כלומר, הסיפור לא היה "ראש ממשלת יפן הועלב בביקורו בישראל" אלא "אמצעי תקשורת בישראל מותחים ביקורת על ראש המשלה בשל קינוח בטעם רע". עכשיו, אני לא תמים מספיק בכדי לחשוב ש-the absence of evidence is evidence of absence. רק בגלל שהיפנים לא אומרים שהם נעלבו לא אומר שהם לא נעלבו. זה הרי מה שאומר השף שגב: הם לא נעלבו, הם אמרו שהיה אחלה והזמינו אותי לבקר ביפן. כן אחי, זה נקרא להיות מנומס. אפילו אני לא הייתי אומר למישהו שאירח אותי בביתו שקישוט השולחן שלו מעליב אותי, אפילו אם זה במקרה יציקת ברזל של אוטו שעובר על כלב #2. ואני לא יפני וגם לא ראש ממשלה בביקור במדינה זרה.

מה שכן הבחנתי בו, בהיותי חד עין כל כך שלפעמים אני מדמם מהעפעפיים סתם ככה, בלי סיבה, זה שבאותם אתרי חדשות יפנים לא הופיעה התמונה המפורסמת. במקום זאת הופיע צילום של הנעל ממולאת השוקולד מלמעלה, כנראה כמה רגעים לפני שהוגשה לסועדים, בזווית שברור ממנה שמדובר בקונטיינר מתכתי. המסקנה: העורכים ככל הנראה סבורים שהתמונה הזו מביכה ולא צריך להראות אותה.

זה מה שרואים היפנים באתרי החדשות הממסדיים. גם זה מאינסטגרם. ועדיין אין לי כסף. אישית הדבר היחיד שמפריע לי פה זה אבקת הזהב. השף שגב לא שמע אף פעם על הרעלת מתכות כבדות?

האם זה אומר שהם נעלבו? לא בדיוק. אחרי הכל, גם נתניהו מוסב לאותו שולחן, וגם מולו ניצבת נעל. כלומר, התמונה הזו לא מוציאה את אבה יותר רע מביבי. אבל היא בהחלט מוציאה את שניהם באור קצת מגוחך. אז בשביל מה להראות אותה? מה גם שמצבו של שינזו אבה בזירה הפוליטית הביתית שלו כרגע בכי רע, הוא מואשם בשחיתות, ועתידו הפוליטי לא ברור. אז לפרסם תמונה מביכה שלו דווקא עכשיו? זה נתפס כצעד בזוי בעיניי התקשורת היפנית. לתקשורת שלנו, כמובן, אין הסתייגויות כאלו. אם יש להם הזדמנות להביך את ביבי, הם ינצלו אותה, גם אם זה אומר להביך את ראש ממשלת יפן על הדרך.

גם הציטוט של גורם דיפלומטי יפני שהעדיף להישאר בעילום שם, שהופיע בדיווחים בעברית כמי שאומר "אם זה הומור, הוא לא מצחיק אותנו. נעלבו בעבור ראש הממשלה שלנו", כמעט ולא הופיע בדיווחים ביפנית. במקום שהוא כן הופיע, נכתב שם שזה ציטוט שנלקח בכלל מכלי תקשורת רוסי. במילים אחרות, היפנים לא לוקחים אחריות על מהימנותו של הציטוט הזה. מעניין, את זה לא סיפרו לנו בעברית.

מהצד השני, ציטוט שכן מופיע ביפנית ולא מופיע בעברית (אני, לפחות, לא נתקלתי בו בכתבות שקראתי) הוא התגובה הרשמית של שגרירות יפן בישראל. אומר השגריר: "אני מנוע מלהיכנס לפרטים, מכיוון שזו היתה ארוחה פרטית. אומר רק שבני הזוג אבה נהנו מאוד." גם זה גורם לי לחשוב שיש פה אלמנט של מבוכה, אבל לא של עלבון.

מכיוון שבאתרי החדשות הרשמיים של יפן לא מצאתי תשובה ברורה לשאלה האם הם נעלבו, עברתי לבדוק בבלוגים. הראשון שנכנסתי אליו היה הבלוג הזה. האמת היא שהוא לא היה בראש ההצעות שגוגל סיפק לי, אבל בחרתי אותו מכיוון שהכותרת שלו הצחיקה אותי: "שינזו אבה מלקק הנעליים - התמונה הסודית נחשפת!"

הדבר הראשון שהבחנתי בו הוא שכאן דווקא כן מופיעה התמונה המפורשת, אבל מה זה? היא נחתכה באופן כזה שהזוג נתניהו לא נראה בה. רק הזוג אבה נראה נסוב לשולחן, ועליו ארבע נעליים.

ובאשר לטקסט עצמו, הוא לא הכזיב: "להכניס נעליים לסעודה – חוצפה, להניח נעליים על מזרון טאטאמי – חוצפה, להגיש לאורח הכבוד קינוח בתוך נעל – חוצפה בחזקת שלוש".

(הכוונה במזרון טאטאמי, למיטב הבנתי, היא שהנעליים הונחו על משטח שנראה קצת כמו הכלאה בין משטח לגלגול סושי למזרון טאטאמי מסורתי. ללא ספק שימוש לא-מושכל באסתטיקה יפנית)

אבל מה שאהבתי יותר מכל היה שבעל הבלוג הסביר שנעליים הן אכן הדבר הבזוי ביותר.... במזרח התיכון! והוא הפליג בנוסטלגיה אודות הנשיא בוש שהושלכה לעברו נעל בעת ביקור בעירק, ובימי התפארת של האביב הערבי עת נדכאיי מצריים וסוריה הכו בנעליהם בתמונות של מובארק ואסד, בהתאמה.

עוד טען הכותב כי התמונה בוימה במיוחד על מנת להשפיל את אבה ולהציגו כ"מלקק נעליים", במטרה ליצור אצל היפנים את הרושם שהוא במצב של dogeza, התנוחה המבזה ביותר בתרבות היפנית. למעשה מדובר בירידה על ארבע והצמדת המצח לרצפה (כמו בתפילות מוסלמיות), והיא שמורה למקרים בהם הפרט ביצע דבר כה נורא שאין דיי בקידה עמוקה כדי לכפר על כך. כעיקרון, כשזה מגיע להתנצלויות, יש רק שלוש דרכים מקובלות לעשות זאת ביפן: קידה עמוקה, dogeza והתאבדות טקסית. התאבדות "סתם", שאינה על פי כללי הטקס, נחשבת לטעם רע, ואינה מכפרת על הפשע (סתם, אני צוחק. היא כן.)

הטיעון הזה על בימוי התמונה הצחיק אותי מאוד, כי כמו שכבר ציינתי, בעל הבלוג הוא זה שערך מגמתית את התמונה על מנת להשפיל את אבה. ובנוסף, קל לראות שהנעל מצביעה מאבה והלאה, לכיוונו של נתניהו. אז מי בדיוק מלקק את הנעל של מי?

ואם בשלב הזה עוד היו לי ספקות באשר לטבעו של הבלוג, הן התפוגגו לגמרי כשהמשכתי לקרוא. הסיבה לכך שנתניהו החליט להשפיל כך את אבה, מסתבר, היא זעמו של ראש ממשלת ישראל על כך שידידו היפני בחר לבקר קודם ברשות הפלשתינית ורק אחר כך בישראל. סיבה קצת קטנונית? בוודאי, מסכים הבלוגר, אבל למה כבר אפשר לצפות ממדינת טרור כמו ישראל, שהיא המצאה של הקולוניאליזם האמריקאי שנועד לתקוע סכין בלב האומה הערבית ולערער את היציבות באיזור (טוב, הוא לא אמר את זה בדיוק כך, אך זוהי רוח הדברים).

אז לאחר שקצת צחקתי חזרתי לגוגל, והפעם מצאתי מאמר דעה. ומה מופיע שם? דבר ראשון, התמונה המביכה לא מופיעה באתר. דבר שני, הפוקוס הוא שוב בעיקר על הסערה התקשורתית. הוא מזכיר גם שלא רק בישראל נשמעו קריאות הזדעזעות מצד התקשורת, אלא גם בוושינגטון פוסט האמריקאי ובאינדיפנדנט הבריטי ביקרו את נתניהו בחריפות. אגב, שני עיתונים הידועים בחוסר אהדתם לנתניהו (וטראמפ. וימין בכלל. כמו ליברליים אמיתיים, הם מאמינים בפלורליזם ובקבלת השונה, כל עוד השונה חושב בדיוק כמותם). אבל סוף כל סוף, מצאתי התייחסות גם למה שהיפנים באמת חושבים על כל העניין.

 ראשית, הכותב מודה שהתמונה הינה iyou, כלומר מוזרה ואקסצנטרית, משום שהקונטיינר דמוי הנעליים הינו בגודל אמת, ובתמונה זה פשוט נראה כמו נעליים שמונחות על השולחן. לאחר מכן מביא הכותב את הציטוטים מפי גורמים ישראלים שכבר הוזכרו, ובמיוחד ציטוט מסוים האומר "זה כמו שיגישו ליהודי קינוח שוקולד מתוך פסל של חזיר". עונה היפני: "זאת תגובה קצת מוגזמת שגורמת לתחושה של חוסר נוחות. עבור היהודים, חזיר הינו חיה טמאה שאכילתה היא בגדר טאבו. לדעתי אין יפני שחושב שנעליים הם דבר עד כדי כך מטונף. גם אנשים משאר העולם חושבים שנעליים הם דבר קצת מלוכלך. אנחנו היפנים יושבים וישנים על הרצפה ורוצים לשמור עליה נקייה, אז יש לנו גישה של 'בואו נשאיר את הנעליים מחוץ לחדר.'"

לאחר מכן באה סקירה קצרה וחיובית על יחסיי המסחר של ישראל-יפן (אבטחת סייבר מככבת שם כמצרך ישראלי מבוקש), והכותב מסכם "אני מרגיש שנקלענו להתנגשות בין נתניהו והתקשורת. איך שלא יהיה, אני שמח שיש עניין ביפן ובתרבות היפנית ונכונות לקבל אותם, ולא משנה באיזו צורה." אני נוטה לחשוב שהמילה "צורה" נבחרה כהתייחסות לקונטיינר בצורת נעליים, כדי להדגיש שוב שהכותב לא לוקח ברצינות את הטענות על עלבון יפני.

אז מה למדתי מכל הסיפור?

1. לשינזו אבה היה ביקור מוצלח בישראל (בכל האיזור, למעשה), אבל אלו לא בדיוק הדברים שבראש מעייניו כרגע.

2. התמונה שמראה את הזוג אבה עם הזוג נתניהו עם נעליים על שולחן האוכל היא תמונה מביכה (ושוב, לא צריך להיות יפני כדי להרגיש רגע של WTF כשרואים אותה בפעם הראשונה), והשף שגב בהחלט לא נהג בחוכמה כשפרסם אותה בחשבון האינסטגרם שלו. למעשה, הרבה חוכמה לא היתה פה בכלל. יצירתיות זה יפה והכל, אבל צריך להיזהר במשנה זהירות באירועים דיפלומטיים.

3. (והכי חשוב) אין פה באמת עלבון יפני. ישנה מבוכה, כי התמונה עצמה מביכה, והם היו מעדיפים שהיא לא תתפרסם, אבל אין תחושה ממסדית שנעשה פה משהו במזיד, או שפגע ישירות בכבודו של אבה או העם היפני.

4. בסופו של יום, מה שיש פה זה עוד פרק שולי במלחמה שבין התקשורת הישראלית לנתניהו. מלחמה שבה התקשורת לא לוקחת שבויים, ומוכנה לגרום למשבר דיפלומטי למען המטרה המקודשת של השפלת נתניהו. לפחות במקרה הזה ההר הוליד עכבר, ואם מוחמד לא יבוא אליו, זה כנראה כי אין לו נעליי הליכה נוחות.

נ.ב

מתוך חשבון האינסטגרם של שגב:

Prime Minister of Israel and his wife host the Prime Minister of Japan Great honor to cook for you! Not obvious for me #unforgettable night

יפ. Not obvious to me, either.