לפני כמה ימים הייתי בראיון עבודה. יותר נכון, הכרחתי את עצמי ללכת לראיון עבודה למקום שאני ממש לא רוצה לעבוד בו. עשיתי את זה נטו כדי להתגבר על הרתיעה שלי מדברים כאלה וכדי להתחיל להשתפשף שוב בעולם הזה. ככה זה. ראיונות עבודה זה כמו שריר. בהתחלה החיוך המזוייף מרגיש מאולץ, אחר כך הזיוף כבר בא טבעי.

אז המקום הזה עשה טראראם רציני שהוא כביכול מחפש אנשים עם רקע וניסיון במחשבים, אז אמרתי יאללה, אני לא מעוניין בזה אבל בואו נראה. אז הלכתי. נכנסתי ללובי של בניין גדול, והפנו אותי לקבוצת אנשים שעמדו וחיכו. המחשבה הראשונה שלי היתה "יש, אני לא הכי מזובל פה". היו לפחות שלושה אנשים שנראו יותר ז'לוכים ממני, הישג לא מבוטל (אח, אם רק הנקרובוצ'ר היה רואה את זה..).

באיחור אופנתי של 20 דקות, מישהו נזכר לבוא לאסוף אותנו. לקחו אותנו לכיתה ונתנו לנו טופס בחינה למלא. התיישבתי על כסא סטונדטים ובהיתי בטופס. הוא היה כתוב באנגלית, אבל ההוראה הראשונה היתה שעל השאלות הפתוחות יש לענות בעברית. זה כבר התחיל לשפשף אותי מהצד הלא נכון. מה ההיגיון בלכתוב מבחן באנגלית אם אתם מבקשים מאנשים לענות בעברית? אתם רוצים לבדוק שאנחנו יודעים לקרוא אנגלית מבלי שאתם יודעים בעצמכם? חולירעות. נו טוב. התחלתי לענות על הבחינה.

השאלות עצמן לא היו מאתגרות במיוחד. השאלה שהכי התקשתי בה היתה להסביר מה זה BSOD, כי לקח לי קצת זמן להבין שהם מתכוונים ל-Blue Screen of Death (לפחות, נראה לי שזה לזה הם התכוונו). אבל, שימו לב לגאוניות, השאלות הסגורות הגיעו עם התשובות הנכונות מסומנות. כן, כן. אתם שומעים נכון. בדף הטופס, מתחת לכל שאלה סגורה, הופיעה ריבוע קטן ובו צויין מה מספר התשובה הנכונה. זה ממש בלבל אותי. ניסיתי להבין אם מדובר באיזה מטא-מבחן פסיכי, והם רוצים לראות אם מישהו יגדיל ראש ויסב את תשומת ליבם לכך שהמבחן פגום, ואז השאלה היא האם הבן אדם הזה יתקבל והשאר ילכו הביתה, או שלהפך, מי שישרוק במשרוקית הוא זה שיזרקו עליו את האבן הראשונה.

אבל לא זה מה שהכי הפריע לי. מה שהכי, הכי הפריע לי היה שהמבחן הזה נכתב באנגלית קלוקלת בצורה פושעת. כל מיני "what does X means" ו-"what you think is the best way to". ניסיתי להתאפק אבל בסוף נשברתי, ובתחושת הקלה והתעלות רוחנית הגהתי להם את המבחן המטופש שלהם. ורק ליתר ביטחון, ציינתי בסוף המבחן שהם הדפיסו את התשובות הנכונות, וכדאי שיפטרו את מי שאחראי על זה.

אחרי המבחן הגיע תור השאלון הכללי. איפה עבדתי קודם, איזה הסמכות ותעודות יש לי וכיו"ב. גם זה עצבן אותי מאוד, הלא טרחתי ושלחתי להם קורות חיים מבעוד מועד, אז למה להכריח אותי לכתוב סתם? גם ככה המפרקים שלי דפוקים. פוסטמים. ואז נפלתי על שאלה כל כך מעצבנת שליבי החסיר פעימה (ז'בוטינסקי). התבקשנו לדרג את השליטה שלנו בשפות שונות, באמצעות המפתח הבא: 1-בסיסית, 2-דיבור, 3-קריאה, 4-קריאה וכתיבה. עד כאן הכל טובה ויפה. כלומר, זו דרך מטומטמת מאין כמוה לדרג את רמת השליטה שלך בשפה, אבל ניחא. לפחות ההוראות ברורות. אבל אז אתה מגיע לאיפה שאתה אמור לסמן את המספרים הללו, ולכל שפה יש עמודה נפרדת לדיבור, כתיבה וקריאה. אז נגיד שאני רוצה לסמן שאני קורא רוסית (אני באמת יודע לקרוא רוסית, פרפל הסבירה לי פעם איך. אבל אני לא מבין מילה, וגם לא מסוגל להגות כמו שצריך). אז אני הולך לשורה של 'רוסית', בוחר את העמודה של 'קריאה', ו... מה אני מסמן שם? 2? אבל לפי המפתח, 2 זה דיבור. בקיצור, בהוראות אמרו להשתמש בסולם נומינלי, ובשאלה עצמה הם דורשים סולם אינטרוואלי. אז או שגם זה היה מטא-מבחן גאוני מאין כמותו, או שמי שכתב את המבחן הזה היה אוויל כל כך מושרש שהוא כבר דור עשירי בארץ. סימנתי להם איקס ענק על כל השאלה, וכתבתי בתמציתיות: עברית - שפת אם, אנגלית - אקדמית, יפנית - בינונית-גבוהה (האמת היא שהיפנית שלי בכלל בינונית נמוכה, זה היה די מרגש לשקר ככה).

השאלה האחרונה ששווה להזכיר היתה 'האם אתה משתמש בסמים?'. עניתי בכנות שכבר כמה שנים שלא, כי זה עושה לי התקפי חרדה וגם אין לי מספיק כסף לדברים כאלה. הנחתי שבשלב הזה כבר אין סיכוי שיקבלו אותי, אז למה להעמיד פנים שאני מישהו שאני לא. וגם, נאלצתי להזכיר לעצמי מדי פעם, אני לא רוצה שיקבלו אותי.

אחרי שסיימנו את כל הטפסים הגיע שלב השיחה הקבוצתית. ראשית דיברו הבוחנים, סיפרו על החברה ועל מה שהם רוצים לעשות במוקד. בשלב הזה כבר לא היה מנוס מלהכיר בכך שהתפקיד הנחשק הינו נציג תמיכה טכנית בטלפון. אם היו בי עוד אי-אילו ספקות, הם התפוגגו באופן סופי ומוחלט. אני *לא* אעבוד בחברה הזאת, גם אם ישלמו לי (טחה). כשהם סיימו לדבר הגיע תורינו. היינו בערך 20 אנשים, דחוסים בחדר קטן. כל אחד בתורו הציג את עצמו והוסיף עוד כמה מילים. אף אחד לא עשה עלי יותר מדי רושם, כולם היו פחות או יותר אותו הדבר. כולם עבדו כבר פה וכולם עבדו כבר שם, כולם הסכימו שלהיות נציג תמיכה זה סוג של ירידה בתנאים עבורם, אבל כולם כרגע בשלב בחיים שזה בדיוק מסתדר להם. כשהיה תורי להציג את עצמי פשוט חזרתי על מה שזה שלפני אמר, עם כמה התאמות ביוגרפיות. 

השלב האחרון היה משחק סימולציה. אח, משחקי סימולציה, כמה שאני אוהב אותכם. אבל זו הוכחה ניצחת לכך שכשאתה עושה דברים שאתה גרוע בהם ללא תקנה מספיק פעמים, אתה נהיה סתם גרוע בהם. וזה נותן לי תקווה לחיים, בו בזמן שזה מייאש אותי אנושות. בפעם הראשונה שהשתתפתי בסימולציה, וזה היה כבר מזמן, חטפתי כזה בלקאאוט שפשוט לא הצלחתי לדבר. גם לא הצלחתי לחשוב על שום דבר. נהייתי לוח ריק, טאבולה ראסה אידאית, כזאת שהיתה עושה לסקינר זיקפה מטורפת. נהייתי אחד עם הקוסמוס, רגע של זן ואומנות קפיצת הכריש באופנוע ממש. רק שבמקום שלוות הבודהה, הכל היה מוקף בחרדה קיומית נטולת שם. בכל מקרה, את הסימולציה הנוכחית צלחתי בקלות יחסית. מצטער אדוני, אבל החלק הזה לא כלול באחראיות, תאלץ לשלם עליו. אני מבין שאתה כועס, אבל אלה הנהלים. המנהל שלי יגיד לך אותו דבר בדיוק. תסכים איתי, שאם היית קונה ג'ירפה והיא היתה לוקה בכאב גרון כתוצאה משימוש לא סביר, גן החיות לא היה מחליף לך אותה, נכון? שיהיה לך ערב טוב אדוני. 

וזהו. המפגש הסתיים ואני זחלתי לי הביתה, מרוצה מזה שמצאתי את תעצומות הנפש להגיע לשם בכלל. זה חשוב. בעוד שבועיים יש לי ראיון למקום שאני גם אשכרה רוצה להתקבל אליו, אז אני אנסה בתקופה הזאת ללכת לעוד כמה ראיונות, כדי להשתפשף. 

היום התקשרו אלי חזרה מהמקום הנ"ל והודיעו לי חגיגית שהתקבלתי. הבחור בדק איתי שוב שאני סגור על עצמי שזה באמת מה שאני רוצה לעשות, ואמרתי שכן, בטח, אני לגמרי בקטע הזה. אז ביום חמישי אני מוזמן לחתום על חוזה העסקה, ואני תוהה אם פשוט לא ללכת ולסנן טלפונים לחודש הקרוב, או להתקשר אליהם בחזרה ולהגיד, שמעו, אין לי מושג למה אמרתי לכם שאני מעוניין. זה הסמים, אתם מבינים. יש לי קטעים כאלה שאני אומר דברים שאין לי שום כוונה לעשות באמת. 

הבעיה היא שזה כנראה בדיוק מה שהם מחפשים.