אזהרה - תוכן לא גרפי במיוחד, אבל לא נעים.

בדרך הביתה, באיזור חצות, על הכביש הראשי, באמצע הצומת, קפץ כלב לכביש. הספקתי לראות אותו לשמינית השנייה, בערך, ולדפוק ברקס. לא היתה דרך להמנע מזה. שמעתי, והרגשתי, מכה אחת בחזית המכונית, לפני שהספקתי לעצור בחריקת בלמים. רציתי לצאת מהאוטו, אבל בנתיב משמאלי המשיכו לנסוע מכוניות. ניסיתי לחפש את הכלב במראות, אבל הצומת כבר התחילה להפקק ונהגים עצבניים צפרו בזעם. במראות לא יכולתי לראות כלום חוץ מהפנסים של המכוניות שמאחורי. נסעתי קצת קדימה, עצרתי בחניה של אוטובוס ורצתי בחזרה. 

אני לא חושב שעברה דקה מרגע ההתנגשות, דקה וחצי גג, אבל לא הצלחתי למצוא אותו. לא היה סימן על הכביש (וגם לא על המכונית, בדקתי אחר כך), וגם לא סימן לכלב. הסתכלתי במדשאות שבשולי הכביש וברצועה הדקה שמפרידה בין שני כיווני הנסיעה. שאלתי קבוצה של נערים שהיו שם אם הם ראו משהו. הם לא ראו כלום. שאלתי את השומר בשער בצד השני של הצומת, הוא גם טען שלא ראה כלום.

לא ידעתי מה לעשות. אני דיי בטוח שלא עליתי עליו עם הגלגלים, אבל המכה שהוא קיבל מחזית המכונית הרגישה לי מאוד חזקה. חיפשתי שוב ושוב, ואחרי שכבר התייאשתי מלמצוא אותו סתם ישבתי שם עוד איזה 20 דקות. בסוף אספתי את עצמי מהכביש, חזרתי למכונית ונסעתי הביתה.

זאת היתה הפעם השניה שראיתי כלב נדרס לי מול העיניים. הפעם הקודמות היתה לפני 10 שנים, כשהרמתי את הראש והספקתי לראות מכונית עוברת על כלב #2. המכונית שדרסה אותו עצרה לרגע, ראתה אותי עומד שם וצורח, והמשיכה לנסוע. כלב #2 רץ במעגלים ביבבות רמות, ואז נפל בצד הדרך. כנראה שצרחתי ממש חזק, כי רגע אחרי זה גם אחי ואשתו היו שם איתי. חצי דקה אחרי זה כבר היינו בדרך לווטרינר. זה היה יום שבת, אני חושב. התקשרנו לווטרינר מהדרך והוא אמר שהוא עכשיו רץ למרפאה ויהיה שם עד שנגיע. כלב #2 שכב במושב האחורי עם אשתו של אחי, והיה בשקט. העיניים שלו היו פקוחות, הוא לא נראה כאילו הוא סובל, רק עייף. 

עשר דקות לאחר מכן, הוא כבר היה מחובר למכונת החייאה, והווטרינר הודיע לנו שהוא פצוע קשה מאוד. שאלתי אותו אם זה הרגע לקבל החלטה הומנית ולחסוך ממנו כאב מיותר. אחי פלט איזה משהו לא ברור ודפק את הראש אחורה בקיר פעמיים. רציתי לחנוק אותו באותו הרגע, אבל אשתו תפסה אותו לפני ואמרה לו להרגע. המכשיר החייאה התחיל לצפצף וההחלטה נחסכה ממני.

כלב #2 שכב מת על שולחן המתכת, וכשליטפתי אותו בפעם האחרונה הרגשתי צורך מצמית לזכור כל פרט ופרט מהקיום הפיזי שלו. הפרווה האדמונית, כפות הרגליים הקטנות, התלתלים שצמחו לו מאחורי האוזניים. הווטרינר הכניס אותו לשקית או קופסא או גם וגם, אני כבר לא זוכר. חזרנו למכונית, ולרגע נתקפתי במחשבה מחליאה, לשים אותו בתא המטען. אחי אמר שצריך לשים אותו במושב הקדמי, וזה מה שעשינו. אחי ואשתו התיישבו מאחורה, ואני נהגתי לאט לאט, בתהלוכת לוויה פרטית.

קברנו אותו בחצר, ליד כלב #1. כלב #3 יצטרף אליהם, אני חושש, בעוד שנה-שנתיים. יש לו פיברוזיס, הריאות בחצי תפוקה. בינתיים הוא עוד מלא שמחת חיים, אבל עוד שני חורפים טובים, זה כל מה שנשאר לו.

וזהו, לא יהיה כלב #4. בחיים לא.

אני לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי מוצא את הכלב שדרסתי. זה היה פאקינג מול המרפאה של הווטרינר, אבל אני לא חושב שהוא עובד פרו בונו, ולי הרי אין דרך למשוך מזומן והכרטיס אשראי שלי מוקפא. אז אולי עדיף כך. אבל הייתי רוצה למצוא אותו בכל זאת.