מרגישה את החיים שלי חומקים בין האצבעות, מעבירה את הזמן כל יום בלחכות שהיום ייגמר כבר, כל ארוחה אני מתחרטת מחדש שהכנסתי משהו לפה ויכולתי לוותר על זה, שאולי אם אני אפסיק לאכול אולי אוריד קצת במשקל ואפסיק להיות כזאת שמנה, ויודעת שלא משנה כמה ארד זה אף פעם לא יהיה מספיק, אני פשוט שונאת את עצמי כל כך, כל היום לא מפסיקה לבכות.
הדבר היחיד שאני עושה במשך היום הוא לישון וללכת לחדר כושר, באמת שלא עושה שום דבר מועיל עם עצמי.
המטפלים שלי כולם בחופש, ויותר מכל הדיאטנית שלי בחופש ואני מרגישה אבודה.
חוזרים מהחופש רק בעוד שבוע שלם ואני חושבת שאני אתחרפן עד אז, לא בטוחה שאשרוד את החופש הזה.
שתי החברות הכי טובות שלי לא הצליחו לעבור את החופש הזה ושתיהן בבית חולים כרגע, אז מה יהיה עליי?
איך אני אמורה להמשיך את ההתמודדות הזאת?!
מפחדת ללכת לחדר כושר ולהתעלף שם אבל מצד שני אני שמנה מדי מכדי לוותר על אימון,
אז מה אני עושה עם עצמי בכלל, שונאת את מה שאני רואה במראה, שונאת את הבטן הענקית הזאת, את הידיים את הרגליים ובעצם את כל כולי.
מייחלת ללכת לישון ושאלוהים יעשה עמי חסד ואני לא אתעורר בבוקר, כי בתכלס אין בי שום טיפת אומץ לעשות את זה בעצמי.
לא מוצאת טעם לחיים העלובים שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
BrokenGirl19
